|
|
|
תנועה צריכה עיתונות
דף הבית > מאמרים דף הבית >
תנועה צריכה עיתונות
פרידה מבמקום - תנועה צריכה עיתונות
מה שנחוץ לשיתופיים הוא עמדה לא מתנצלת, ויכוח בין שותפים לדרך שיכול להעלות שאלות קשות יותר מצד אחד ולוותר על תעמולה והילול עצמי מצד שני. דווקא עיתון פנימי שפונה לציבור מוגדר יכול לנהל דיון נוקב יותר שעומד על סדר היום של תנועת הקיבוצים השיתופיים
מאת: אלעד הן / קיבוץ משעול
בתמונה: עיתוני ישראל 1949 (צילום: זולטן קלוגר)
אחת הסיבות בגללה ראיתי חשיבות לקיומו של במקום, והתשובה שנתתי כשנשאלתי על חשיבותו, היתה "תנועה צריכה עיתונות". ליוותה אותי תחושה בסיסית שתנועות חברתיות לא יכולות ליצור את עצמן בלי לתקשר, לדבר, להתווכח ולדעת על דברים שקורים בתנועה. וכמובן, חשבתי (ועודי חושב) שהקיבוצים השיתופיים הם תנועה, או לפחות צריכים להיות.
עם המחשבה הזאת ולנוכח הסגירה המתקרבת של במקום ניגשתי לשוחח עם פרופ' דני גוטוויין מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה. גוטוויין הוא חוקר של ההיסטוריה החברתית והכלכלית של העם היהודי, התנועה הציונית ותנועות סוציאליסטיות שונות.
– דני, האם נכונה ההנחה שלי שתקשורת ועיתונות חיוניות לקיומן של תנועות חברתיות? למה בעצם?
דני: "לעיתונות וכתבי עת יש חשיבות מעשית ועקרונית עבור תנועות חברתיות. עקרונית, כתב העת נותן ביטוי למהות של התנועה כארגון חברתי. שהרי בפועל חברי התנועה חיים כל אחד במקומו ללא זיקה מהותית ביניהם. העיתונות באופן כללי יוצרת מרחב ציבורי במקום שבו תהליכי חלוקת העבודה והניכור גורמים לפירוד. זה התפקיד של עיתונות בכלל. לייצר מרחב ציבורי שיהיה נגיש לכולם. לתנועות רעיוניות הכלי הזה חשוב במיוחד כי באופן זה הן מבטאות באופן ציבורי את הייחוד שלהן ולכן יש חשיבות שכלי הביטוי יהיה בעל לאופי סדיר, שהופך לחלק מסדר היום ויוצר שגרה שהופכת את התנועה לחלק מהוויית חייו של כל אחד מחבריה. מנקודת ראות זו לעורכי העיתון התנועתי מצד אחד ולחברי התנועה מצד שני יש – בניגוד למצב בעיתונות הרגילה – זיקה שאינה זיקה צרכנית אלא זיקה של שותפות. זה מה שהופך עיתון תנועתי טוב לכלי של זרימה דו כיוונית. הזרימה הדו כיוונית מייצרת חלק מהדינמיקה של התנועה החברתית.
"אם לעבור לרמה המעשית, לעיתונות הכללית אין עניין בסדרי יום יותר מפורטים ויותר מורכבים של תנועות רעיוניות. להפך. העיתונות הכללית נוטה לשטח את הדברים האלה ולבטל את מורכבותם. במובן זה עיתונות תנועתית חולקת עם העיתונות הכללית את האמצעים אבל היא הפוכה להם במגמתה".
בתמונה: דני גוטוויין במשרדו (צילום: צחי לרנר C)
– תנועת הקיבוצים השיתופיים נראית לך כמי שצריכה עיתונות תנועתית?
דני: "דווקא משום שהתנועה של הקיבוצים השיתופיים נתונה במאבק, אין לה סדר יום ברור לחלוטין, אין לה מערכת מוסדות מלאה ומחייבת והיא נתונה בהתהוות, דווקא בגלל החסר המוסדי יש מקום הרבה יותר חשוב לעיתון שנותן ביטוי לאופי הוולונטרי של התנועה".
– העיתונות הקיבוצית הקיימת, הזמן הירוק וידיעות הקיבוץ, לא עונה על הצרכים האלה?
דני: "העיתונות הקיבוצית הזאת דומה במהותה לעיתונות הכללית, גם כי היא יוצאת כמוסף של העיתונות הכללית וגם משום שהיא מייצגת מרחב הרבה יותר גדול מהקיבוץ השיתופי. היא מסוגלת לנהל את הדיון הנוגע לקיבוצים השיתופיים באופן מאוד חלקי. בנוסף, בעיתונות הקיבוצית הכללית העניין השיתופי הוא עניין שכל פעם שמעלים אותו כנגדו יש להציב את האופציה האחרת על פי 'האיזון הקדוש' של האתיקה העיתונאית המקובלת, באופן שמאזן את האופציות הסותרות עד כדי איונן. מה שנחוץ לשיתופיים הוא עמדה לא מתנצלת, ויכוח בין שותפים לדרך שיכול להעלות שאלות קשות יותר מצד אחד ולוותר על תעמולה והילול עצמי מצד שני. דווקא עיתון פנימי שפונה לציבור מוגדר יכול לנהל דיון נוקב יותר שעומד על סדר היום של תנועת הקיבוצים השיתופיים".
– חלק ממה שהוביל לסיום הוצאת במקום לתחושתי הוא שלא הצלחנו להבהיר להנהגות הקיבוצים השיתופיים את החשיבות הזאת. מה היית אומר להם? מה היית מציע להם?
דני: "יחד עם המטה השיתופי, צוות החינוך, מעו"ף ועוד מרכיבים משותפים אותם מקיימים הקיבוצים השיתופיים הוצאתו של העיתון היא חלק חיוני מיצירת התנועה. הפסקת הוצאת במקום מבשרת על צמצום האופק של הקיבוצים השיתופיים וויתור על יצירת נוכחות בחיי חברי התנועה ובעניין זה כדאי ללמוד מניסיונן של תנועות סוציאליסטיות בעולם שהעמידו ומעמידות את הקיום של כתבי עת כעניין שהוא מעבר לשיקולים של כדאיות כלכלית. קיומו של כתב העת מבטא את תמצית הקיום של התנועה משום שמה היא תנועה, אם לא רעיון החותר למימוש.
"כדאי גם להסתכל על מה שעושה הימין הישראלי. חלק מההגמוניה של הימין בא לידי ביטוי בייסוד מערך מקיף של כתבי עת ועיתונים, מ'ישראל היום' דרך 'מקור ראשון' ו'מעריב' וכלה בכתב העת 'תכלת' ודומיו. חיסול מערך כתבי העת והעיתונות היה חלק מתהליך שקיעתו של השמאל. לפיכך סגירתו של במקום הולמת את הדי. אן. אי. הניווני של השמאל בעשורים האחרונים. כדאי ונחוץ לצאת כנגד הדי. אן. אי. הזה".
|