בִמקוֹם - אתר לצעירים
 
 
 
כניסה לקהילת במקום
 
דואר אלקטרוני
 
סיסמה
 
שכחת סיסמה?
 
 
משתמש חדש?
 
 
 
 
לוח עבודה בקיבוץ.png
 
 
 

במשעול אל הבית

דף הבית > הסיפורים שלכם >  במשעול אל הבית
 
 
 

העבודה לקראת מעבר הקיבוץ העירוני "משעול" לחיים משותפים במבנה שהיה פעם מרכז הקליטה בנצרת עילית יוצרת שיחה על האופי הרצוי של הקיבוץ ועל היחס בין שיתוף לתכנון המרחב

מאת: איילת הן / קיבוץ משעול
בתמונה: חברים מקיבוץ משעול (צילום: תרצה פרץ)

קיבוץ משעול הוא קיבוץ עירוני, אחד הגדולים בארץ (כ-80 חברים). אנחנו חיים בנצרת עילית בשכירות ומפוזרים על פני כל השכונה הצפונית של העיר. בשמונה השנים האחרונות אנחנו עוסקים בחיפוש מקום למגורים משותפים של הקיבוץ, במהלך בו השקענו לא מעט זמן ומשאבים. במהלך השנים עלו אופציות כמו מעבר לקיבוץ כפרי קיים, בנייה קלה מסוגים שונים וגם ויתור על הימרה למגורים משותפים והמשך חיים בדירות שכורות בעיר. האופציה שתמיד נראתה לנו הכי מוצלחת היא שנצליח למצוא מבנה שיוכל לשמש למגורי כל הקיבוץ בעיר. לאחרונה אפשרות כזאת נקרתה בפנינו ובשלוש השנים האחרונות עבדנו מול הסוכנות היהודית לקראת חתימה על חוזה לשכירת מרכז הקליטה בנצרת עילית, שעומד לא מאוכלס מזה מספר שנים, ומול המשרד לפיתוח הנגב והגליל במטרה להשיג תקציב לשיפוץ המבנה.

במקביל לתהליך חתימת החוזה ואישור תקציב השיפוצים, התחלנו לעבוד יחד עם חברי הקיבוץ על תכנון השיפוץ של מרכז הקליטה כדי להפוך אותו מבניין שבו 110 דירות יחיד, לבניין עם 57 דירות מגורים המותאמות למשפחות, זוגות ויחידים.

קיבוץ קבוצות

קיבוץ משעול הוא קיבוץ קבוצות. כלומר, הקיבוץ מורכב מ-8 קבוצות המקיימות לעצמן מסגרות עצמיות. חלק מהמסגרות משותפות לכל הקיבוץ וחלק אחר משותף לקבוצות. כחלק מהאופי הקבוצתי של הקיבוץ, לכל קבוצה יש מעין מועדון משלה באחת הדירות (שאנו קוראים לו "מרחב משותף") ובו היא מקיימת ערב קבוצתי שבועי שבו דנים בחיים המשותפים, לומדים, חוגגים ומקבלים החלטות. המרחב המשותף משמש גם כמקום התכנסות ספונטנית בבקרים, אחה"צ ובשבתות, ובעצם מהווה את הבית השני שלנו כחברי הקבוצה.

בתכנון של מרכז הקליטה רצינו להתייחס לנושא זה. כל קבוצה קיבלה מרחב משותף שגודלו כגודל דירת משפחה אך הוא מעוצב לצרכים של קבוצה: סלון, פינת אוכל ועוד. על מנת לשמור על מרקם החיים של הקבוצות, כל קבוצה בקיבוץ קיבלה קומה אחת או שתיים ממרכז הקליטה ומיקמה בה את הדירות ואת המרחב המשותף שלה, כך שלמעשה, בכל קומה יש עירוב בין סוגי דירות ובין

פונקציות: דירות רווקים, דירות זוג, דירות משפחה ומרחבים משותפים.
המעבר למרכז הקליטה הביא את הקיבוץ להתמודד לראשונה עם השאלה של צורת המגורים הרצויה לנו. עד היום, בחיי השכירות העירונית, היינו מאוד מוגבלים ביכולתנו לעצב את המרחבים בהם חיינו והיינו תלויים בעיקר במצאי שהיה בשוק הדירות באזור בו בחרנו לחיות.

לצורך תכנון השיפוץ והמעבר הוקם צוות ובו נציגים מכל אחת מהקבוצות בקיבוץ, שתפקידו מצד אחד להבין ולהעביר לצוות הריכוז את צרכי הקבוצות, ומהצד השני, להעביר תהליך בקבוצות לקראת המעבר. עסקנו בחלוקת המרחב, הדירות והקומות. שינויים דמוגרפיים ובסטטוסים משפחתיים, שהתרחשו במהלך שלוש שנות המשא ומתן, דרשו מאיתנו לעדכן את התכניות מפעם לפעם.
בשלב תכנון הדירות עסקנו בניסיון לאזן בין הצרכים והשאיפות בתוך תקציב השיפוצים המוגבל. נאלצנו לקבוע סדרי עדיפויות בין צרכים שונים: שיפוץ דירות רווקים, הגדלת מטבחים בדירות משפחה, הכנת הדירות למכונות כביסה, שדרוג המרחבים המשותפים ועוד.

קיבוץ פוגש אדריכל

בשיחה מול אנשי המקצוע איתם עבדנו עלו לא פעם אי הבנות. למשל, הם התקשו להבין למה צריך כל כך הרבה מרחבים משותפים ולמה אנחנו משקיעים הכי הרבה בשיפוץ המטבחים ופתיחת הקירות דווקא בהם (ולא משקיעים יותר בדירות המשפחה, למשל). מבחינתנו זה היה מחיר שראוי לשלם, בעיקר כשלא מעט מהפונקציות של הדירה המשפחתית נודדות לעתים למרחבים המשותפים של הקבוצות – למשל בארוחות ערב משותפות ועוד.

בתמונה: שיפוצים בבית החדש של קיבוץ משעול (צילום: אריה רוז וגשאל) 

 

עוד סוגיה שגרמה לתמיהה מצד האדריכלים ואנשי הבנייה שפגשנו היא הרצון ליצור קומות בהן דירות מסוגים שונים. הם המליצו לנו להפריד את סוגי הדירות וליצור קומות של דירות רווקים וקומות של משפחות. אנחנו, מצדנו, רצינו שחברי הקבוצות, רווקים ובעלי משפחה, יוכלו לגור בסמיכות. ראינו גם חשיבות בחיים משותפים של אנשים בסטטוסים משפחתיים שונים, עם כל המורכבות הכלולה בדבר.

אבל למען האמת, התמיהה שחזרה על עצמה הכי הרבה היא: למה אנחנו לא מקדישים מקום בסלון הדירות בשביל הטלוויזיה. הסבר חוזר ונשנה על כך שלרוב חברי הקיבוץ אין טלוויזיה פשוט לא עזר. בסופו של דבר, האדריכלים ממשרד "שמיר מתכננים" שבמשמר העמק ושאר אנשי המקצוע איתם נפגשנו, כולם מאוד עזרו לנו, הבינו את הצרכים שלנו, עיצבו את המרחבים לפיהם, ואנחנו כמובן מודים להם על כך.

איך יראה הקיבוץ בעתיד

היום אנחנו בעיצומו של תהליך חברתי קיבוצי לקראת המעבר (שאמור להיות לקראת הקיץ הקרוב). לראשונה אנחנו נדרשים לסוגיות של מרחב משותף, שכל קיבוץ מכיר, אבל בחיי השכירות עד היום כמעט ולא נדרשנו להן. למשל: כלבים, שימוש משותף בחללים, ניקיון המרחב הציבורי הגדול, איך מתחשבים בצרכים סותרים לגבי המרחב המשותף (למשל, בין תליית כביסה ובין האסתטיות של המרחב הציבורי). שאלות כמו: מה מקומם של הילדים במרחבים הציבוריים? האם משאירים מרחבים נעולים? האם הכלבים יכולים להסתובב חופשי במתחם? ועוד.

המרחב המשותף יביא אתו גם הוצאות שלא היו לנו כמו תחזוקה של המרחבים המשותפים ותחזוקה של שטחי חוץ: גינון, תאורה ועוד דברים שבטח לא חשבנו עליהם.

לצורך כך, הצוות שקודם לכן עסק בשאלות של תכנון השיפוצים, עבר לעסוק כעת באינטנסיביות בשאלות האלה ומנסה לתת לפחות מתווים ראשוניים לפתרונן.

עוד שאלה לפתחו של הצוות היא הגמישות העתידית של המגורים עם גדילת משפחות, שינויים בסטטוס המשפחתי של חברים ועוד. ניסינו לבנות את מיקומי הדירות באופן שיאפשר כמה שיותר גמישות ושיפוצים עתידיים להתאמת המבנה הקיים לשינויים, כמו חיבור דירות רווק ליצירת דירות משפחה חדשות ועוד.

אנחנו שואלים את עצמנו גם מה תהיה ההשפעה של מעבר שלנו למרחב מוגדר בעיר ויש החוששים מכך שהדבר יביא לניתוק מסוים מתושבי העיר האחרים.

לבסוף, אנחנו עוסקים גם בשאלת המעבר עצמו. העברת כל החברים במהלך אינטנסיבי אחד תהיה אתגר לוגיסטי ופיזי לא פשוט. כנראה שאת רוב עבודת הסחיבה וההעברה נעשה בעצמנו ואנחנו עדיין חושבים כיצד להתמודד עם העניין (ועם כאבי הגב).

שינוי מהותי בקיבוץ

בתפקידי כחברת צוות הריכוז של התהליך, אני מרגישה שהמעבר הוא לא סתם העברת ארגזים ורהיטים מפה לשם, אלא תהליך שישנה את הקיבוץ שלנו באופן מהותי ויסודי. שינוי זה מאוד משמח, אבל מביא אתו גם המון קשיים והתמודדויות.

סוף סוף נהיה קרובים יותר ונוכל ליצור חיים קהילתיים וציבוריים שלא תלויים בתחבורה ציבורית והתניידות ברכבים, ולכן כאלה שהרבה יותר קל לתחזק אותם. הקרבה תחזק את הקשרים בינינו ותיצור היכרות קרובה ומעמיקה של חברי הקיבוץ זה עם זה. בנוסף, נפסיק להיות תלויים בשרירות של שוק הדירות השכורות שבו אתה עלול למצוא את עצמך, לעתים בהתראה קצרה מאוד, ללא בית.

ההתמודדויות, אני מעריכה, יהיו סביב הקשיים שמזמנת הקרבה והאינטנסיביות הרבה שתהיה בביתנו החדש. כיוון שמרכז הקליטה בנוי כבית משותף, אבדן הפרטיות והמפגש האינטנסיבי עם חברים אחרים מדאיג ומרתיע חלק מהחברים. אין ספק שאתגרים חברתיים חדשים רבים יגיעו עם עליית המדרגה הזאת. אם פעם היה פשוט להיות בשוליים של המפגש החברתי הקיבוצי, לאחר המעבר היכולת להתרחק זה מזה בתוך המרחב הקיבוצי תפחת.

יחד עם ההתרגשות לקראת סיום השיפוצים והמעבר, הסכם השכירות כרגע הוא רק ל-5 שנים. המשמעות היא שעדיין לא הצלחנו לפתור את בעיית המגורים שלנו לטווח הארוך. אנחנו מקווים שההתנסות המוצלחת במגורים במבנה אחד בחמש השנים הקרובות תביא גם לפריצת דרך משמעותית ביכולת שלנו וביכולות של קבוצות וקיבוצי מחנכים עירוניים נוספים למצוא פתרונות קבועים בתחום המגורים.

במהלך הדרך הארוכה סייעו ועזרו לנו גורמים ואנשים רבים. חשוב לציין את תרומתו הרבה של המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בראשות השר סילבן שלום, אשר נתנו תקציב לשיפוץ המבנה, את הסוכנות היהודית אשר גם היא מתקצבת את השיפוץ ואת התנועה הקיבוצית אשר ערבה לחוזה השכירות.

אנחנו מאוד מתרגשים ומקווים שהמהלך הזה יעצים את קיבוצנו ויצעיד אותו למקומות חדשים. קיבוצים שרוצים לשמוע עוד עלינו, להירתם ולתת כתף מוזמנים לפנות אלינו. נשמח לשמוע ולהשמיע.


לפרטים נוספים אפשר לפנות לאיילת הן: 052-6474730, gtapuz@gmail.com