|
|
|
קיבוץ סמר
דף הבית > מסתכלים בצלחת >
קיבוץ סמר
ענה על השאלון: יוסי אבנת
צילום: רחל בנאי, "הדודה", לה 11 אחיינים בסמר.
שם קיבוץ: סמר
(צמח הגדל באזורי מים מליחים, יזמים פרטיים גידלו אותו בשנות השישים בהצלחה בשטחים שהיום הם של הקיבוץ, אבל לא היה למי למכור)
תאריך לידה: 15/01/76
הסוכנות היהודית נתנה לנו 10 קרוונים אשר הוצבו בשטחו של קיבוץ יטבתה בתאריך הנ"ל. גיל חיבר גלגלים לקרוונים והסיע אותם מיטבתה לחוות סמר, אזור המטעים שלנו עד היום הזה.
מספר חברים: בערך 100, אבל מי סופר?
אוכלוסיה כללית: 250
מספר כלבים: לכל משפחה לפחות 1, כלומר כ-60
מספר חתולים: רבים מספור (אבל אין עכברים ונחשים)
מקורות פרנסה מרכזיים: מטע תמרים, רפת חלב, עבודות חוץ
יזמויות מיוחדות: "בייק הוטל" - הדרכה ואירוח של רוכבי אופניים.
"פלפלים צהובים" - חלק מצילומי הסדרה נערכו אצלנו
חדר אוכל – מתי אוכלים? פתוח 24 שעות! מוגשות ארוחת צהרים וערב. ארוחת בוקר בענפים
המנות הכי פופולריות בחדר האוכל: שניצל פעם בחצי שנה. "חומוס של נטליה" כל שישי בצהרים. באירועים מיוחדים מוגשת מנה נשית בשם "בני נסע לה" - מאכל הודי בגרסה מקומית - כיסונים ממולאים בעדשים, על שם ה"בני", דמות מיתולוגית של אחד מוותיקי המקום אשר מדי פעם נוסע לתור את ארצות הנכר.
הנושא החם של השנה בשבילי הקיבוץ: "סידור רכב ממוחשב" – איזו צרה! אי אפשר לעשות בלגן כמו פעם...
אירוע היסטורי: מאיר אריאל, זכרו לברכה, היה מיקירי סמר מאז ומתמיד. כיוון שגם אנו כמוהו נולדנו וגדלנו בקיבוץ, מילות שיריו דיברו ומדברות אלינו מאוד. הופעתו אצלנו ב-1987 במסגרת "מסע הבחירות" שלו זכורה לנו לטוב.
מה מרכלים עליכם השכנים? שאנחנו זרוקים ובלגניסטים (אבל מקנאים בנו בגלל השותפות והחופש). עוד לפני שהיתה לנו סודה בחדר האוכל אמרו שמברז הסודה אצלנו זורמת וודקה.
איזה סלבריטיז קשורים בצורה כלשהי לקיבוץ?
נטולי סלבריטיז. חם, רחוק - לא מתחבר.
גאוות הקיבוץ:
זמן הגדיד (איסוף התמרים). במשך כחודשיים וחצי הקיבוץ מתגייס כולו לגדיד ולאריזת התמרים, תקופה שהיא חגיגה חברתית. בעונה זו מתקבצים עשרות צעירים, חלקם בני קיבוץ, המגיעים כדי לעזור ולחגוג איתנו.
לא ברור איך אבל אנחנו מצליחים לשמור על אורח החיים השיתופי והחופשי כבר יותר מ-35 שנה, למרות שמההתחלה הבטיחו לנו ש"זה לא יגדל".
עוד משהו פיקנטי?
יש קופה משותפת ופתוחה ואין תקציבים (אנחנו המצאנו את התקציב הדיפרנציאלי, כאשר כל אחד לוקח לפי צורכו).
עד סוף שנות השמונים לא היתה קבלה לחברות וכל מי שהגיע הפך להיות חבר.
במשך תקופה ארוכה שחינו ערומים בברכה עד שילדינו אמרו מספיק.
|