בחנוכה לפני שנתיים נשפך עלי נס. למזלי הוא היה עם חלב, כך שלא קיבלתי כווייה. זה היה ממש נס. אבל אני דווקא רוצה לספר סיפור על נס בלתי רגיל שקרה לי אתמול. זה סיפור מרתק. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
יצאתי מביתי כשהוא מבולגן עד מאד, וכשחזרתי אליו 20 דקות מאוחר יותר, מצאתי אותו נקי ומצוחצח עד כדי כך שבקושי יכולתי לזהות אותו. הרי לכם הנס המושלם של חג החנוכה שרק אלוהים הגדול והכביר יכול לבצעו, כי אין עוד מלבדו.
החנוכיה על אדן חלונו של לוטם
כיצד התחולל הנס הדרמטי? מה היה רצף הארועים אשר הוביל בסופו של דבר לאותו נס מופלא? כדי שתבינו זאת, עלי להתחיל את הסיפור מהתחלה:
כמו כל יהודי טוב, גם אני חג את חג החנוכה. השנה אפילו רכשתי לי חנוכייה תקנית מפלסטיק טהור. מכיוון שבכלבו אזלו כל הנרות, קניתי במקומם נרות יומולדת מזמרים והדלקתי אותם בדיוק בשעה 8 בערב, לזכר יהודה המכבי. את החנוכייה העמדתי על אדן החלון למען יראו כל העוברים ושבים כי שומר מצוות אנוכי. אחר-כך תקעתי בשופר ויצאתי מהבית כדי לקנות סופגניות עם ריבה. בדרך חזרה נזכרתי שהחנוכייה המוארת עומדת ממש בצמוד לוילון. מיד עשיתי את החישוב הבא בראשי: אש + וילון דליק = שריפה.
חזרתי בריצה הביתה כשבדרך אני מדמיין איך ביתי הקט בוער שמונה ימים ושמונה לילות. התקדמתי בהיסטריה במעלה השכונה החשוכה ופתחתי את הדלת בסערה. לשמחתי הבית לא היה שרוף (נס!). לצערי קרה משהו הרבה יותר גרוע מזה.
בתוך הבית היו שני אנשים מופתעים (גבר ואישה) שהסתכלו עלי כאילו התפרצתי להם לדירה בלי לדפוק על הדלת. אני מצידי הייתי מופתע לראות שמישהו הספיק בזמן כל כך קצר לסדר לי את הבית ולקנות לי מקרר חדש (עוד נס!).
אחרי כמה שניות של חוסר ודאות הבנתי שלא נס ולא נעליים. בלי לחשוב פעמיים הסתובבתי ונסתי משם כל עוד נפשי בי. אפילו "סליחה" לא הצלחתי לומר מרוב מבוכה. יש לציין כי תפסתי את הזוג במצב אינטימי במיוחד. אפשר לומר שהם לא בדיוק הכינו לביבות, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
שתי דקות מאוחר יותר ישבתי בסלון ביתי (האמיתי) וניסיתי להתאושש מהפדיחה. החנוכייה כבר מזמן כבתה והוילון נשאר בריא ושלם. שחזרתי בראשי את הארועים הטרגיים אשר הובילו למקרה המביך והגעתי למסקנה שאלוהים העמיד אותי במבחן. הייתכן כי כל המאורע המבייש התקיים רק על מנת ללמדני כי הבטיחות קודמת לכל? הייתי במרחק להבה אחת מלהיות הומלס. אז אומנם לא קרה לי נס מטורף והבית שלי נשאר מבולגן כשהיה, אבל לפחות היה לי בית. וזה כבר נס בפני עצמו.
רבי עקיבא אמר פעם כי לכל אדם מגיע נס אחד בחייו. אתמול בזבזתי את הנס שלי.
ואגב ניסים: כשהייתי ילד התבאסתי מאד על שהשמן הספיק רק לשמונה ימים, כי אם הוא היה מספיק לשלושה חודשים, אז היה לנו חופש יותר משמעותי.