רבים כבר דיברו בשבחו של השלשול. אבל בואו של השלשול הוא כבר שלב ההבראה: לפני כן יש את כאבי הבטן, הפיצוצים בבטן, ההתאפקות מלהפליץ בציבור (בנות. בנים מרשים לעצמם להצחיק את החבר'ה), ההרעשה בשירותים (שוב- בנות. בנים מרעישים ליד החבר'ה), והחרא/הקקי (תלוי מאיזה קיבוץ אתם) הרך.
כל אלה יכולים לבוא ביחד, בנפרד, בסדר הזה או בסדר פסח, ויכולים להמשך רוב שהותך, טוב נו - שהותי, בהודו לה' כי טוב.
צילום אילוסטרציה. זאת לא באמת הילה
אפשר לקנות פה הכל, אבל איפה לעזאזל קונים חומר לריקון הקיבה והמעי? כמו לפני בדיקת קולונוסקופיה (תעשו גוגל אם אתם לא יודעים מה זה), משהו שממוטט אותך ליומיים שאחריהם את כמו חדשה, קצת יותר רזה, נקייה מבפנים + מקלחת כדי לנקות גם מבחוץ.
אני אוכלת בדאבות, שותה את המים המקומיים כי מים מינרלים זה לחלשים וגם כי אני בהימלייה, והמים שבברזים נובעים 30 מטר מהמעיינות עצמם. הם הכי מינרליים שיש, פרט לימי גשם, שאז הם מקבלים גוון אפרפר של נגר עילי (אני מניחה שבשיעורי טבע דיברו עם כולם על נגר עילי).
אני אוכלת ירקות עם קליפה, בלי קליפה, חיים או מבושלים. אוכלת פירות אחרי ניגוב קל על המכנסיים כי השרוול של החולצה שמור לנזלת. ובכל זאת- שלשול אין. קקי רך- כן. אבל זה לא נחשב. זה, כמו שכתבתי, סתם מציק בבטן ומריח לא טוב בסביבה.
ההסתגלות הפרטית שלי, אגב, כללה גם התקררות. שבלי שלשול אמיתי זה סתם עוד יותר מציק.
בטורים האחרים של הילה: