היה זה היפאסוס, מתלמדיו של פיתגורס, שגילה את קיומם של המספרים האי-רציונאליים והוכיח את התופעה על שורש המספר שתיים. כשחושבים על העולם המתמטי החדש שחשף היפאסוס, קל להבין את החשיבות העצומה של תגליתו. לזכותם של הפיתגוראים ייאמר כי גם הם לא הקלו בה ראש והמיתו אותו בטביעה.

 

קצת פחות מ-2500 שנים מאוחר יותר, בעיירה ציורית בשוויץ, ערך ד"ר לכימיה בשם אלברט הופמן ניסויים בחומר שהופק מפטרייה שגדלה על שיפון. במהלך אחד הניסויים טפטף מעט מהחומר על שפתיו והוא חש בסחרחורת קלה. הופמן, מדען אמיתי וחסר פשרות, נסע הביתה על אופניו. תוך זמן קצר גילה הד"ר שהנסיעה הביתה התארכה עד מאד והבית עצמו לא דמה לזה שהכיר, (אותו יום נזכר בחיבה אצל חובבי הז'אנר כ-"יום האופניים"). בתחילה נבהל וחשב שאיבד את שפיות דעתו, אך לאחר מכן הבין שגילה עולם חדש ומסעיר - עולם הל.ס.ד.

 

הופמן לא טרח להסתיר את התגלית במעבדתו ובעזרת ידידים כטימותי לירי, פרופסור לפסיכולוגיה מאונ' הרווארד, עשתה לה השמועה כנפיים והל.ס.ד. הפך לאחת מהתופעות המשפיעות ביותר על תרבות המאה ה-20. תחת השפעתו כתבו סופרים ופילוסופים כאלדוס האקסלי, שכתב על הסם: "הסוף והמטרה של החיים האנושיים", קן קיזי שעל ספרו מבוסס הסרט "קן הקוקיה", ואפילו ק.טצניק, שטען כי טיפול בל.ס.ד. סייע לו להירפא מזוועות אשוויץ. אליהם נוספו גם מוזיקאים כג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס או ג'ים מוריסון, אמנים כאנדי וורהול, משוררים (נלך על עבריים הפעם) כדוד אבידן ויונה וולך, בקיצור...

 

בשנת 1961 הוציא מישל פוקו לאור את חיבורו המפורסם "תולדות השיגעון בעידן התבונה". בחיבור זה טוען פוקו כי בחברה המערבית התפתח פחד מפני השיגעון וכי האדם בחברה זו מקבל את תחושת הביטחון שלו מתמונת מציאות אחת ויחידה, המגולמת בחשיבה הרציונאלית והניסוי המדעי. המשוגע מערער על תפיסת מציאות זו ולכן עצם קיומו הוא איום שיש לטשטשו. איום דומה, אם כי חמור יותר, מתגלם בדמותו של צרכן הסמים, מפני שאותו אדם יכול לנוע בחופשיות יחסית בין תפיסת מציאות אחת לאחרת. אין להתפלא אפוא כי בשנות ה-60, כשתפסה תנועת "ילדי הפרחים" תאוצה, הוציא הממשל האמריקאי את הל.ס.ד. מחוץ לחוק והחל לנהל נגדו מלחת חורמה, מתוך כוונה "לבער את הנגע".

 

על כל אלו התבונן ד"ר הופמן ממרום שנותיו וכדוגמה חיה להשפעות הסם שגילה, הוסיף לעיסוקיו גם את הפילוסופיה והרוח. לא לחינם קרא הופמן לספרו "הילד הבעייתי שלי": הוא התנגד נחרצות לאסור על השימוש בסם, אך פסל גם את השימוש לשם הנאה בלבד, בטענה כי יש לשלב את החוויה עם טכניקות של אימון רוחני ומדיטציה, על מנת ליצור את אותה תחושת 'אחדות עם העולם'.

 

 

כבוד: כמו עם כל סם, גם לל.ס.ד מגיע את הכבוד שלו. תלמדו עליו לפני שאתם משתמשים בו. תבררו איך, כמה למה וכל מה שצריך. והכי חשוב, תגיעו למסקנה שאתם מעוניינים בו מתוך דעה צלולה. לא בגלל שבדיוק יש לכם אותו, או בגלל שחברים שלכם עושים את זה, ובטוח לא בגלל שהיה לכם שבוע מבאס ואתם רוצים להעביר את זה עם סמים, יש?

 

סיכונים: בניגוד לדימוי הנפוץ, הל.ס.ד. הוא (יחסית, כן?) סם לא מאוד מסוכן. הסיכוי להרעלה מל.ס.ד. נמוך יחסית, מפני שיש ליטול כמות של כמאה טיפות על מנת להגיע ל"מנת יתר". רוב האנשים נרתעים דווקא מהסכנה הפסיכולוגית, ה-"התפלפות" בלשון העם. באתר האגודה למלחמה בסמים נכתב כי "לא הוברר הקשר בין השימוש בל.ס.ד. למחלות נפש". צורה יפה לומר שאחרי חמישים שנות מחקר, לא ממש הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין נטילת הסם לבין הסיכוי להפוך לדולפין. עם זאת, ברור שיש קשר מסוים בין השניים כך שאם יש לכם או במשפחתכם היסטוריה של מחלות נפש - מומלץ להימנע. 

 

גירויים: כל אחד כבר שמע את הסיפור על מישהו שלקח ל.ס.ד., ישב בחדר ו"לא קרה כלום". הסם לא יוצר גירויים חדשים, אלא משנה את הקיימים ולכן יש לבחור בקפידה את הדברים שתבואו איתם במגע.

 

תכנון: מעטים הם האנשים ששעתם פנויה לחוות טריפים רבים. יש טעם לתכנן מראש את הטריפ ואת הגירויים שיעברו במהלכו. ראשית מומלץ להחליט לאיזו מטרה מיועד הטריפ: הנאה? לימוד עצמי? שיפור רוחני/אמנותי?. כעת חישבו על הדברים שיתאימו למטרתכם: האם אתם מעוניינים בחוויה של חופש בחיק הטבע? בחקר של עולם אמנותי חדש במוזיאון? במערבולת הצבעים והרעש של מסיבת טרנס? כל אחת מהדוגמאות הללו תייצר טריפ שונה לחלוטין.

 

סרטים רעים: נפוצים יותר עקב צריכת מריחואנה דרך הבטן, אך עלולים לקרות גם בשל שימוש בל.ס.ד. אם בגלל גירויים מאיימים או בגלל נפש מאוימת. השתדלו לו לעשות טריפים כשיש לכם את אחד מהללו.

עדיין מפחדים? נסו סלוויה דיוינורום. סם פסיכדלי שנחשב אפילו פחות מסוכן. קטן עליכם? לכו על D.M.T

 

כמה מילים של ד"ר הופמן: "אתם, חבריי היקרים, ועוד מיליונים ברחבי העולם שחוגגים את היום הזה - כולנו עדים אסירי תודה לעזרה רבת הערך שקיבלנו בדרך אל מה שאלדוס האקסלי כינה 'הסוף והמטרה של החיים האנושיים: הארה, חזיונות של יופי, אהבה'. אני חושב שהעדויות האלה צריכות להספיק כדי לשכנע סוף סוף את רשויות הבריאות בחוסר ההיגיון שבהוצאתו של ה-ל.ס.ד. אל מחוץ לחוק." (2)

 

 [1] הבהרה: אין לראות במדריך זה המלצה, עצה או הצעה להשתמש בל.ס.ד או בסמים פסיכודליים מסוג כלשהו או בסמים בכלל. כמו כן מצהיר כותב שורות אלו שכל קשר בינו לבין סמים מקרי בהחלט, מכיוון שמעולם לא עישן אפילו סיגריה וכן לא ביקר בהודו, לא פגש שם אלכימאי בשם ג'ון, לא יצא איתו ועם עוד כמה אנשים למסע שכלל מפגש עם פיות וצבי ים, הליכה על קרחונים וסוגים אחדים של ריחוף, כך שלמעשה אין הוא יודע דבר לגבי כלום, מלבד מה שנכתב באתרי אינטרנט מפוקפקים.