טורניר המכללות מלא תמיד בהפתעות , אבל השנה קרה משהו שלא קרה מעולם: לשלב הפיינל-פור הגיעו ארבע קבוצות שאף אחת
מהן לא דורגה לפני הטורניר כאחת משמונה הקבוצות החזקות.
בתחילת הטורניר דורגו אוהיו סטייט (שעליה הימרתי), דיוק, פיטסבורג וקנזס ראשונות בארבעת האזורים. כולן נפלו בדרך לפיינל-פור ולא נזכה לראותן ביוסטון בסוף שבוע הקרוב. מי שכן טפסו טיסה ליוסטון וישחקו שם הערב (שישי) הן שתי מכללות בעלות מסורת, קנטאקי וקונטיקט, (של שפר והנפלד). ושתי סינדרלות - מכללת באטלר הקטנה, שזהו הפיינל פור השני ברציפות שלה ומכללת וירג'יניה קומנוולת', שהדיחה בדרכה למעמד ארבע מכללות חזקות ממנה! שתי הסינדרלות יתמודדו אחת מול השנייה בחצי הגמר הראשון וקנטאקי תשחק מול קונטיקט בשני, מה שמבטיח גמר בין מכללה קטנה ומכללה גדולה בעלת מסורת, בדיוק כמו בשנה שעברה כאשר דיוק ניצחה את באטלר.
הטורניר השנה הוכיח (שוב) שהמכללה הכי טובה במשך העונה כמעט אף פעם לא זוכה באליפות, ומי שמצליחות בטורניר אלו בדרך כלל מכללות שיש להן גארדים דומיננטיים ומכללות שמפתחות מומנטום תוך כדי הטורניר. הדוגמא הטובה ביותר למומנטום כזה היא מכללת וירג'יניה קומנוולת', שהדיחה יריבות עדיפות ממנה אחת אחרי השנייה. למעשה, המכללה הזו נכנסה לטורניר רק בזכות הועדה הבוחרת, אבל מרגע תחילת הטורניר אימץ המאמן שלה את גישת האין-לנו-מה-להפסיד. הם שיחקו כל הטורניר בלי לחץ והגיעו להישג חסר תקדים. וירג'יניה משחקת מהר ורצה כל זמן שאפשר, כאשר היא מונהגת בידי הפוינט גארד המצוין ג'ואי רודריגז והפורוורד ג'יימי סקין. באטלר מונהגת גם היא בידי הפוינט גארד המצוין שלבין מאק והפורוורד הקשוח מאט הווארד. קונטיקט וקנטאקי הן קבוצות מאוזנות יותר שנשענות על מספר רב יותר של שחקנים, אבל עיקר הכוח שלהם הוא בעמדת המאמן.
ג'ים קלהון מאמן את מכללת קונטיקט מאז 1986 וזכה בשתי אליפויות ארציות ועוד מספר אליפויות של ליגת הביג איסט המצוינת. את קנטאקי מאמן ג'ון קליפארי שזו המכללה השלישית שהוא מביא למעמד הפיינל פור, כאשר שתי המכללות הקודמות היו מכללות קטנות יותר (מסצ'וסטס וממפיס). חובה להזכיר שבשתי המכללות הללו היו לו שני כוכבים גדולים שסחבו את המכללה על גבם - מרקוס קמבי ודרק רוז. לדעתי, שכבר ראיתם שבינה ובין המציאות אין קשר, המנצחת בין קנטאקי לקונטיקט תיקח גם את הגמר. זה יקרה בעיקר בגלל העדיפות בעמדת המאמן אבל גם בזכות זה ששתי המכללות הללו משחקות בליגות חזקות והן רגילות יחסית למעמדים כאלו. כל זה כמובן בערבון מוגבל ולא יפתיע אותי אם באטלר או וירג'יניה קומנוולת' יניפו את הגביע ביום שני בערב (שעון יוסטון).
 |
| גמר טורניר המכללות. שווה לקום בבוקר |
מכל המשחקים שבהם צפיתי בטורניר, לכד את עיני פורוורד מאוניברסיטת אריזונה - דרק וויליאמס, שחקן שנה שנייה. מדובר בשחקן אתלטי בגובה 2.07 שקולע מעל 50% לשלוש והשיג לאורך כל השנה ממוצעים של כ-20 נקודות ו-8 ריבאונדים למשחק. אני לא יודע אם הוא הולך לדראפט השנה, אבל מדובר בכישרון רציני. תזכרו איפה שמעתם עליו לראשונה.....
טורניר המכללות מזכיר לי תמיד את אחד האנשים המיוחדים ביותר בתולדות הספורט האמריקאי. ג'ים ולונו אימן ארבע מכללות בקריירה. הגדולה ביותר, בה אימן את מירב שנותיו, היא מכללת צפון קרוליינה סטייט. ולונו אימן את המכללה עשר שנים והשיא שלומ (ושלה) היה בשנת 1983. צפון קרוליינה סטייט, שהייתה קבוצה טובה אבל לא מהפייבוריטיות, זכתה בטורניר המכללות. היא ניצחה בגמר את מכללת יוסטון, שבה שיחקו קלייד דרקסלר והאקים אולוג'ואן ונחשבה לקבוצה הטובה במכללות באותה שנה. עד היום הניצחון הזה נחשב לאחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות הטורניר. בסיום אותו משחק, מצולם ולונו כשהוא רץ אחוז טירוף אל המגרש ומחפש את מי לחבק.
לאחר קריירת האימון עבר ולונו לשדר ולפרשן את כדורסל המכללות יחד עם דיק וייטל, שניהם אמריקאים ממוצא איטלקי והשידורים שלהם היו חוויה לצפייה ולשמיעה. ביוני 1992 אובחן ולונו כחולה סרטן העצמות. לאחר שהתחיל להבין שכנראה שלא יוכל להתגבר על המחלה הנוראה, הוא שם לו למטרה לוודא שלאחרים יהיה יותר סיכוי לחיות מאשר לו. לכן, ביחד עם רשת הטלוויזיהESPN , הקים ולונו קרן למחקר הסרטן שנושאת את שמו.
ב-1993, כחודשיים לפני מותו, התקיים טקס ה-ESPY (האוסקר של עולם הספורט האמריקאי) ובו קיבל ולונו את פרס אומץ הלב על שם ארתור אש. חברו דיק וייטל הציג והעלה אותו לבמה, ובמשך עשר דקות נשא ולונו את אחד הנאומים המרגשים ששמעתי בחיי. הוא דיבר גם על הקריירה שלו, אבל בעיקר על איך, לפי השקפת עולמו, צריך בן אדם לחיות את החיים. "אם צחקתם, חשבתם ובכיתם ביום אחד אז הרי שהיה לכם יום שלם", זו פילוסופיית החיים של ולונו. בנוגע לסרטן הוא אמר "אל תוותרו, לעולם אל תוותרו". המשפט הזה הפך לסיסמת העמותה שנושאת את שמו. ולונו היה מאמן טוב ובן אדם טוב יותר. הלוואי ונזכה לעוד מאמנים כאלו ועוד נאומים כאלו.