בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה, עברתי למאה ה-21, ובמסגרת הסכם חדש שעליו חתם קיבוצי עם חברת פלאפון (אחרי שנים רבות של שלטון סלקום), השתדרגתי לסמרטפון (טלפון חכם) מתוחכם מסוג סמסונג גלאקסי.S3.
מאז חיי נראים אחרת לגמרי, ונעים בין אפליקציה ליישום (כן, אני יודע שזה אותו דבר). קצת קשה להתרגל לזה שיש לי עכשיו יותר גדול, אבל השינוי הוא הרבה מעבר לזה: העובדה, שמעתה יש לי מחשב חזק ועוצמתי שהולך איתי לכל מקום, פתחה לפניי עולם חדש ושלם, שעד כה זכיתי לטעום רק מקצה קצהו. אז למרות שאני עוד רחוק מלשלוט בכל הפונקציות האינסופיות, הרשו לי לקחת רגע ולנסות למצוא עשר סיבות, שזיהיתי עד כה, לאהוב את הקידמה הפתאומית שנחתה עליי.
בגלל הסטייל - גם אם רבים לא יודו בזה, וימשיכו לטעון שלקחו את המכשיר רק מטעמי טכנולוגיה ונוחות, ברור שמדובר, בראש ובראשונה, בסמל סטטוס. כך פתאום, ברגע אחד, התחלפו מבטי הבוז שספג מכשירי הקודם והפרימיטיבי (סמסונג U900, דור שלוש ושני שליש) במבטי הערצה וקנאה. כולם רוצים להכיר את הבייבי החדש שלי.
בגלל המכשיר הקודם - אם כבר נגעתי בסוגיית מכשירי הקודם, שהביך אותי בפרהסיה בגין העובדה... ובכן... שהוא לא סמרטפון, הבעיה העיקרית והאמיתית שלו הייתה, שהוא פשוט (ואי אפשר להתנסח יותר בעדינות מזה) היה זבל של מכשיר! קלקולים אינסופיים, בעיות שמיעה וממשק משתמש, שעשו באמת כל מה שאפשר כדי להקשות עליי את החיים, וגרמו לי אפילו לשקול להחרים את חברת סמסונג לנצח. אבל אחרי כמה ימים עם החבר החדש שלי, הבנתי שיש גם דרום קוריאנים טובים.
בגלל האינטימיות - אני לא יודע אם זה בדיוק הרעיון שעמד לנגד עיניהם של מפתחי הקונספט, אבל בשורה התחתונה כל אינטראקציה עם סמרטפונים דורשת ליטוף מסיבי של המכשיר (אפילו שמעתי הצעה לקרוא לו "ליטופון", לתשומת לבה של האקדמיה ללשון העברית) וכשמלטפים משהו כל כך הרבה, אי אפשר שלא לחבב אותו.
בגלל המקלדת - רגע, כמה פעמים צריך להקיש על הספרה 5 כדי לקבל את האות ל'? צ' זה שתי הקשות על 8? אז כמה זה ץ'? ואיפה לעזאזל אני מוצא את הסוגריים? כל הבעיות האלה כבר ממש לא מעסיקות אותי. עכשיו יש לי מקלדת וירטואלית וקצב שליחת המסרונים מעולם לא היה מהיר יותר.
בגלל נגישות המידע - כמה יש במשחק של הפועל? על שם מי קרוי כפר הרא"ה? איפה הצפון? לא משנה איפה אתה נמצא, לכל שאלה יש תשובה בשלוש שניות.
בגלל הפונקציונליות - במקום לצאת מהבית עם מצלמה, נגן, מכשיר הקלטה, טלפון, לפטופ ו-GPS, הכל מרוכז במכשיר שבנשימה אחת מצלם תמונות ברמה גבוהה, מנגן את השירים האהובים עליי, מחבר אותי לאינטרנט, מונע ממני להתברבר בדרך למקום לא מוכר... אה נכון... וגם מתקשר לאנשים.
בגלל הפגת השעמום - חברה שלך מודדת בגדים במשך... שעות ב-H&M? זה הזמן לפצח עוד כמה שלבים ב"אנגרי בירדס". אתה מחכה לחבר שיבוא לאסוף אותך לאירוע? יש לך אפשרות לזהות בינתיים כמה שירים ב"סונגפופ" יותר מהר מחבריך. פגישת העבודה גולשת לפסים משעממים במיוחד? כמה פירות משוספים ב"פְרוּט נינג'ה", יעזרו לשחרר את התסכול. כל אירוע משעמם יכול להפוך למעניין תוך רגע.
בגלל החיישנים - להפוך את הטלפון על פניו כדי להשתיק צלצול, להטות אותו כדי להגדיל מסך, לנער אותו כדי לדפדף בתמונות, להסתכל עליו כדי שהמסך שלו לא יכבה ועוד ועוד ועוד. הכרחי? לא ממש, אבל אתם חייבים להודות שזה מגניב.
בגלל הוזלת העלויות - המכשיר הוא באמת יקר מאוד מבחינת ההוצאה הראשונית, אבל אחרי רכישתו הוצאות השימוש יורדות פלאים. גם בזכות הרפורמה המבורכת של השר כחלון (נקודת האור היחידה בממשלת הבלהות של ביבי), המאפשרת קבלת חבילות במחירים נוחים, אבל בעיקר בזכות העובדה שמקומות רבים מרושתים ב- WiFi (אינטרנט אלחוטי) מה שמאפשר שימוש בלתי מוגבל באפליקציות ובאתרי אינטרנט דוגמת "וואטס אפ", המאפשרת שליחת הודעות טקסט, וסקייפ שעושה את אותו דבר עם שיחות טלפון.
בגלל העתיד - כבר עכשיו, כשאני עוד לא בן 34, אני רואה כמה קשה להבין חלק ניכר מהפונקציות של המכשיר החדש, והעולם רק הולך ונעשה יותר ויותר מתוחכם בקצב יותר ויותר מהיר, ולכן אסור בשום אופן להישאר מאחור. היום אני עוד מרגיש צעיר ומעודכן, אבל אם לרגע אוריד את האצבע מהמסך, אני עלול למצוא את עצמי יושב על סטטוס של טכנופוב (בדומה לאחד מחבריי, שקיבל סמרטפון ולא הבין איך עונים לשיחה כי הוא לא מצא את כפתור (send ובעולם בו אנו חיים, חוץ מאתאיסט (מודה באשמה), זו הקללה הכי גדולה שיכולה להיות.
תתחדשו!