ביום ראשון השבוע רכשתי 14 דגים חדשים לאקווריום היפה שברשותי. לכבוד הארוע החלטתי לספר כמה "סיפורי דגים".

 

זה כבר כמה שנים שיש לי אקווריום מלא בדגים וכל טוב. במהלך השנים קרו לי כל מיני תקריות מוזרות, שבדרך כלל הסתיימו בלי נפגעים בנפש. אך היו גם מקרים קיצוניים שלא נגמרו בטוב. למשל המקרה בו היה לי דג חולה באקווריום (כן, אני יודע לזהות את זה) וכדי לטפל בו טיפטפתי כמה טיפות של "אנטי פונגוס" למי האקווריום. לרוע מזלו של הדג, כנראה ששמתי קצת הרבה יותר מידי טיפות מרוב ההתלהבות (הרגשתי דוקטור) וזה גרם למותו הפתאומי והמפתיע של אותו דג. הסיפור היה יכול להסתיים בכך, אלא ששאר הדגים הביעו הזדהות עם חברם ומתו בזה אחר זה. במשך יומיים תמימים מתו 11 דג ודגה (כל הדגים שהיו ברשותי). זה היה כמו יום השואה של הדגים. התנחמתי בכך ששברתי את השיא של תמותת הדגים עקב ארוע בודד לשנת 2006 באקווריום פרטי של מגדל חובב.

 

מקרה מצער נוסף התרחש לפני כשלוש שנים, כשהחלה התפרעות המונית של דגים שהשפריצו מים אחד על השני וגם על כל מי שניסה להתקרב (עלי). מקרה זה טופל בחומרה והדגים נאלצו לחיות בחושך במשך 48 שעות בדיוק, שזה יוצא בערך יומיים.

כמה שבועות לאחר מכן, התרחש הארוע המפורסם שזכה לכינוי "מקרה שיינפלד". מקרה זה התפרסם בעיתונות הדגים העולמית וניתן להעריך שביום מן הימים ייצא סרט המבוסס על אותו ארוע קיצוני. אך לפני שאספר על המקרה עצמו, עלי להקדים ולומר שכל דג חדש המגיע לאקווריום שלי (כמובן לאחר שעבר גיבושון) מקבל שם זמני שהופך תוך שלוש שניות לשם קבוע שהופך מיד לשם הרשמי. מכיוון שבאקווריום שלי יש המוני דגים ורובם די דומים, קורה לעיתים שאני שוכח שם זה או אחר, אך במהרה אני נזכר בשם חדש לגמרי ונותן את השם הזה באופן זמני לדג, שהופך תוך שלוש שניות לשם קבוע שהופך מיד לשם הרשמי החדש. יש למשל את "בוריס" הדג המנקה ואת "פטר" הכריש הבליין ואת "הניה" בעלת חוש ההומור. אך הסיפור שלנו מתחיל ונגמר בדג בשם "שיינפלד". קראתי לו כך משום שזהו שמו של הגזע ממנו הוא בא - גזע השיינפלדים (יש באמת זן כזה בדגים).

אותו שיינפלד, היה זה שהחל בכל ההתפרעות ההמונית שהתרחשה בחודש אלול וזכתה לכינוי "התפרעויות חודש אלול" או בקיצור "אינתיפאדת אל דגצה". היה זה דג אלים במיוחד, שתקף את שאר הדגים בנשיכות כמעט כל יום. לאחר שהוא גרם לדג אחר (בשם פנחס) פצעים בדרגה בינונית, החלטתי שיש לשים אותו כמה ימים בהסגר בתוך דלי.

לדאבוני, שיינפלד לא השלים עם העונש החינוכי וביצע קפיצה דגית אל מחוץ למים הטריטוריאליים של הדלי, תוך שהוא מנצל את העדרותי מהבית למטרות עסקים. כשחזרתי לא נותר לי אלא לקלל את הדג על שקפץ ללא רשות ולאחר מכן לקבוע את מותו. באותה הזדמנות, קבעתי גם את מותו של פנחס שבינתיים התדרדר מצבו באופן דרסטי. שני הדגים נקברו בטקס ממלכתי דתי בשרותים אשר בביתי. בעקבות הארוע, הוקמו ועדות שהסיקו מסקנות שלא פורסמו מעולם עקב חוסר עניין ציבורי.

 

במידה מסויימת הרגשתי אשמה מסויימת על מותם של שני הדגיגים, מאחר והייתי באופן מסויים האחראי הבלעדי על שלומם ובריאותם. כדי להתמודד עם אותם רגשות מצפוניות, כתבתי שיר קצר אך מסויים:

 

 

מת לי דג

בעצם שניים

עכשיו אני עצוב

פעמיים

אחד הרגתי בעצמי

והשני נהרג ע"י זה שהרגתי בעצמי

אחד נמצא עכשיו בדלי

השני בקרקעית האקווריום שוכב

לאחד קראתי "שיינפלד"

לשני "פנחס" ואותו אני אוהב                 לפחות לא מדובר באירועים בהם מעורב חתול

שמונה דגים לי נשארו

ואת ליבי הם יחזקו

מהמקרה הטראגי ילמדו

ויותר לא ינשכו

כי מי שעל היצר לא יתגבר

ימצא עצמו בעולם אחר

 

 

אבל המקרה האהוב עלי יותר מכל, התרחש אי שם בשנת 96' בתיכון "צפית".

אחד מחברי הוציא דגיגון צעיר מאיזה אקווריום שעשו בו כל מיני ניסויים על דגים (נדמה לי שקוראים לזה ביוטופ). הוא השתעשע עם הדג, ובדיוק כשהתכוון לזרוק אותו לשיחים, הגעתי משומקום והצעתי רעיון גאוני, שהציל אומנם את חיי הדג אך סיבך אותי בצרות. הרעיון הגאוני היה לגדל את הדג בתוך מיכל הניאגרה של השרותים. כמובן שהמקום המתאים ביותר היה השרותים של הבנות בבית של כיתתי.

במשך כמה ימים שט לו מר דגיגון במיכל הניאגרה ואנחנו האכלנו אותו וביקרנו אותו מידי פעם בהפסקות. הכל התנהל ע"פ התוכנית והדג יכול היה להמשיך לחיות עד עצם היום הזה, אלמלא אחת הבנות שנכנסה לשרותים והורידה את המים באגרסיביות יתרה.

לא ברור אם הדג מת מהריח או מכך שהוא נשאב למטה בחלקיקים, אך מה שברור הוא שנהייתה סתימה בסדר גודל עולמי שלקח כמה ימים לפתוח אותה.

העניין נשמר בסוד ורק מקורבים ידעו עליו בכדי שלא נסתבך. כמובן שאותם מקורבים לא סיפרו על כך לאף אחד, מלבד כמה מקורבים ממש קרובים שהתחייבו גם הם לשמור על סודיות ואכן לא שיתפו את שאר החבר'ה (מלבד כמה ממש ממש מקורבים אליהם). בסופו של דבר העניין דלף לשלטונות בית הספר ואני הוזמנתי לשיחה בהולה אצל המנהלת.

לא עזרו כל נסיונות השכנוע שלי, שאני בסך הכל הצלתי את הדג ממוות בטוח וטיפלתי בו יפה יפה. אני הואשמתי בהריסת הניסוי (הטיפשי והמיותר), אף שעל פי דעתי ערכתי ניסוי הרבה יותר מעניין בעצמי...

 

 

*** נכון לשעת כתיבת שורות אלו, עדיין קיימים באקווריום שלי 14 דגים ***