"חמש דקות אני אצלך", חזר ידידי תמיר על הבטחתו מלפני חמש דקות. צוהרי יום אביב בצד האפל של העמק, הטמפרטורות מטפסות בהדרגה לכיוון ה-30. נפש חיה לא עוברת במגרש החניה המאובק, רק קקטוסים עייפים מביטים בי, כמו אומרים: ברוך הבא למערב (עמק יזרעאל) הפרוע.
"מצטער על האיחור", הגיע סוף סוף תמיר. גם הוא יצא בעקבות השכר הדיפרנציאלי לעבוד בחוץ, והיה צריך לחזור במיוחד מנהלל כדי להיכנס בפעם הראשונה זה שנים לחדר האוכל של קיבוצו.
מה חדש? דלת חורקת הובילה אותנו למתחם לוחות המודעות, ובעצם שם מסופר כל הסיפור: קלנועית ורכב גולף למכירה, הזמנה לסדנת בישול ומודעות אקראיות שנתלו על ידי יח"צני העמק. רק טבלה ובה כמות המשקעים השנתית נותנת תזכורת לכך, שפעם היה פה קיבוץ שיתופי.
קבלת פנים - מדד שטיפת המבטים על חוצנים היה נמוך; נוכחותי הזרה בגבת התקבלה באדישות מסוימת.
קוד לבוש - חזרנו ל"כחול עבודה" ובגדול. מסתבר שאפשר להפריט הכול, לעבור לשכר דיפרנציאלי ולהוביל מהלך של שיוך דירות, אך כל עוד יש נשמה באפם של חברי המשק המבוגרים (שהיו 100% מכלל הסועדים), לפחות בתחום האופנה, הם יישארו סוציאליסטים לנצח.
הגשת פתיחה - העפתי מבט מסביבי. הכול אמר יושן והזנחה. מאז הופרט חדר האוכל לפני חמש שנים והושכר לקבלן מזון ממגדל העמק, לא נעשו שום פעולות תחזוקה במבנה והוא נראה בהתאם. ציורים של מזלות השנה נותרו תלויים על הקירות המתקלפים, צבעם דהה זה מכבר.
כלי האוכל - לא היו חדשים אף הם, ולנוכח מגשי הפלסטיק הסדוקים תהיתי אם הם מימי החלוצים, שאולי השתמשו בהם כדי להדוף מתקפות של יתושי אנופולס. אבל מבחר האוכל היה כבר בליגה אחרת. מסתבר שיש פה השפעה חיובית של התערבות ענקית החקלאות, "ג'ון דיר", שרכשה את מפעל "פלסטרו" ואיימה לפתוח חדר אוכל במפעל, אם לא ישופרו התנאים. בזכותה מוגש היום מבחר מזון מגוון שכולל שניצל, אגרול, עוף מטוגן, אורז בשני צבעים, מבחר סלטים, עגלת דיאטה, מיץ פטל שנמזג מקולרים גדולים ועוד.
התשלום נעשה לפי ארוחה ולא לפי מנה, דבר שמזכה אותי בארוחה דשנה במחיר של 17 שקלים בלבד.
שלוש ארבע לעבודה - כאמור, המטבח הושכר לקבלן חיצוני. כל עובדי חדר האוכל והמטבח הם עובדים שלו, והקשר היחיד לקיבוץ הוא חברת הקיבוץ הגמלאית שיושבת בקופה.
על טעם ועל ריח - התיישבתי עם תמיר בשולחן צדדי, והתחלתי לנבור בצלחת החרסינה חרושת הסדקים. העוף השתלב היטב עם האורז הצהוב ועם סלט תפוחי האדמה. האגרול הפתיע לטובה, ובניגוד לרוב המקרים היה יחסית נטול שמן, דבר שאי אפשר לומר על השניצל הבינוני שנשטף מיד במיץ פטל צונן. מסתבר שגם קבלן ממגדל העמק יכול להסתגל למטבח הקיבוצי.
ההברקה - בכל יום חמישי נפתח ליד חדר
האוכל דוכן פלאפל, העונה לשם "פלאפל
הייטק", פרי יזמות של אחד מחברי הקיבוץ,
הקורא תגר על המונופול המוחלט של חדר
האוכל.
ההמלצה - קחו איזה פח צבע ורולר, אין לזה
צורה ככה.
סיכום - יש פה מקרה שקשה לסיכום.
מצד אחד האוכל בהחלט טוב, וייתכן אף שהייתה זו הארוחה הטובה ביותר שאכלתי עד כה בחדרי האוכל הקיבוציים. מצד שני, זה לא כל כך נעים לראות חדר אוכל מוזנח, גם כשהאוכל המוגש טוב. חדר האוכל של גבת מת מזמן, ומה שנשאר זו רוח רפאים של משהו לא ברור.
לצערי, לנוכח כל האמור לעיל, לא ניתן לזכות אותו ביותר מחמישה עופות מכובסים.