נדמה כאילו מאז ומעולם אמרו המבוגרים ש"הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם", וכנראה שהיה (ושתמיד יהיה) משהו בדבריהם. אבל בעוד רובנו סתם יושבים ומסתכלים איך הולך ופוחת הדור, יש גם כמה כאלה שפשוט חייבים לעשות משהו בקשר לזה. חבר'ה צעירים, אחרי צבא, שבמקום ללכת לתדלק עד למענק העבודה המועדפת המיוחל פונים דווקא לחינוך.
בחברת הנעורים "רעות", המוכרת לרבים כמוסד החינוכי הרי אפריים של פעם, חיה דרך קבע קהילת מחנכים קטנה, צעירה ותוססת. לרוב מדובר בחבר'ה צעירים, בני קיבוצים או בוגרי תנועות הנוער, שהשתחררו מהצבא וחיפשו דרך להמשיך ולהשפיע. ככה בדיוק הגיע לשם נבות כץ מעין המפרץ: הוא השתחרר משירות בגרעין נח"ל של השומר הצעיר, עזב את הגרעין ורצה להמשיך בעשייה החינוכית. בשנה האחרונה הוא הדריך את שכבה ז' ברעות, ובתום הקיץ הוא עומד לחזור לשנה נוספת.
היה לך חשוב לעבוד בהכרח עם נערים בקיבוץ?
"זה הרבה יותר מתקשר לי לתנועה ולרעיון של החינוך הזה, מבחינת הילדים שבאים מהקיבוצים ועוברים איזושהו תהליך משמעותי ואינטנסיבי בתוך המוסד. אני חושב שלא הייתי מתחבר לכיוון החינוכי של הפנימיות הלא קיבוציות".
היו דברים שציפית להם מהנוער הקיבוצי, והתאכזבת?
"היה לי איזה אתוס לגבי מוסד רעות (הרי אפריים) שהם מאד קיבוצניקים, שיש להם הווי נעורים חזק, שהם חברה מאד תוססת, שהמקום הוא מאד הבית שלהם. אחרי שנה אני מרגיש שהם לא ממש מתייחסים למקום כמו אל בית. לא לגמרי ברור להם מה זה המקום הזה, ומה הוא יכול להיות בשבילם. זה קצת הפתיע אותי".
הקיבוצניקים שנבות מצא הם לא הקיבוצניקים של פעם שהוא אולי ציפה להם: "התאכזבתי מהעובדה שיש נורמות שלא מושרשות", הוא מסביר, "לקיבוצניקים תמיד היתה איזו אחווה סביב נורמות התנהגות של קיבוץ, ומורגש שהחבר'ה היום לאו דווקא מגיעים מבתים קיבוצייים".
למשל, הוא מסביר, ניתן לראות בקלות את ההבדל בין חניך שהוריו חונכו במוסד לבין כאלה שכל הסיפור ממש לא ברור להם. "צריך לעשות הסבר חדש לחלוטין, ולפעמים יש פער מאד גדול בין הבית של הילדים לבין הנורמות של המוסד, שקשה לגשר עליו. לילד מההרחבה קשה לעשות את הקפיצה הזו, להיות בפנימיה שדורשת משהו מאד שיתופי.
יש גם שינויים פנימיים שעברו הקיבוצים שמאד מחלחלים. קשה להגיד, אבל זה מתבטא בכך שנורמות של שיתוף או של דאגה הדדית לזולת הן פחות מורגשות. גישה של 'אם אני לא עשיתי את הבעיה אני לא מתמודד איתה', התנהלות מפריטנית".
אם כך, המוסד צריך להפוך להיות כלי להקנייה של ערכים, במקום להתבסס על כך שהם כבר קיימים בנוער?
"המוסד צריך לעבור הרבה שינויים ויותר להקנות כלים שחסרים, כמו רגישות, סבלנות ועזרה הדדית".
היו גם הפתעות טובות?
"ברור. לחניכים שכן מחוברים ומחוייבים למוסד יש זיקה מאד חזקה למקום והוא מאד משמעותי עבורם. בעיקר בשביל החבר'ה היותר מבוגרים זה לא רק קטע של לבוא אחר הצהריים, זה ממש חלק מהזהות שלהם".
למה אתה ממשיך לעוד שנה?
"היה לי מאד חשוב להמשיך את התהליך החינוכי לעוד שנה לפחות עם החניכים. אני מאד אוהב את האיזור, וגם מאד אוהב את החניכים, על אף הקשיים".
רוצים שנעדכן אתכם בכל פעם שמתחדש אצלנו משהו ועולות כתבות חדשות? הרשמו ואנחנו מבטיחים לא לנדנד!