נמרוד מדר, מזכיר קיבוץ ניר אליהו, מספר על "הקיבוץ המתחדשיתופי", וקורא להפסיק לחפש מי צודק יותר, ולהתאחד על מנת לחזור ולהיות מתווי דרך בחברה הישראלית שמחפשת ערכים, צדק חברתי, סולידריות וערבות הדדית

החגים בקיבוץ המתחדשיתופי זוכים לעדנה ואפילו הלוויות (לא עלינו) הן מפגן קהילתי מרשים.

הקוסמטיקה, המניקור-פדיקור והספרית (שמספרת בבתים) - כולם עוד עובדים, אך כיזמות עצמאיות של חברים. "קופת הבית" עוד קיימת, החצרן על הטרקטור הלבן וב-1 במאי מנקים את הברֵכה.

בית הנעורים ממשיך להיות הלב הפועם של הקיבוץ, ילדי הקיבוץ מתחנכים בחינוך המשותף, הולכים לתנועת נוער ועודם חוד החנית של התרבות הקיבוצית. הם מתגייסים לטובות שביחידות צה"ל, וחלקם מקדימים ומבצעים שנת שירות. עלות החינוך בקיבוץ משוקללת ברשת הביטחון המשפחתית כך שכל המשפחות תוכלנה לחנך ילדיהן בקיבוץ ובבתי הספר האזוריים. 

בחינוך המיוחד ובבריאות משלמים השתתפות עצמית סמלית למניעת הבזבוז ואת חלק הארי משלם הקיבוץ. טיולי המשפחות חזרו לאפנה ויש רנסנס אפילו להשתתפות החברים בוועדות השונות: לאחרונה הקימו מספר נקלטים "צוות וולונטרי לבטיחות בדרכים", כשביזמת הוותיקים הוקם "הצוות לשימור אתרים".

ואולי הכי משמח – בקיבוץ שלנו רוב רובם של הבנים חוזרים ונקלטים לחברות מלאה בקיבוץ.

יותר מכך – אנו קולטים משפחות צעירות ואיכותיות שעומדות בתור ארוך על מנת להצטרף, וזאת למרות שעליהן לשלם על כך ממיטב כספן ובידיעה שכחלק מהערבות ההדדית יהיה עליהן לשלם מסים פרוגרסיביים משמעותיים של אלפי שקלים בחודש, ושהבית שיבנו ממיטב כספם יהיה שייך לקיבוץ. בכל זאת, הביקוש עולה עשרות מונים על ההיצע, וזאת "מפה לאוזן" בלבד.

מכל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו

בקיבוץ המתחדשיתופי שלנו מתקיימת האמרה הנושנה: "מכל אחד כפי יכולתו – ולכל אחד לפי צרכיו". מס האיזון – שנועד לאזן גם את התקציב וגם את הפערים – מונע הבדלי מעמדות חדים.

האבטלה נמוכה אפילו מהממוצע בת"א, מדי שנה עולה ההכנסה מעבודת החברים שבאה לידי ביטוי במסים הפרוגרסיביים, ולאט לאט עולה רמת החיים של החברים ללא פגיעה בשירותים.

את השיפור בשביעות הרצון מהחיים בקיבוץ אנו רואים מדי שנה בסקרים ובמשוב החברים.

כמובן שלא הכול מושלם בגן העדן המתחדשיתופי. עניין "המדרון החלקלק" תמיד נמצא שם –טבע האדם הוא לרצות יותר וישנם קולות שקוראים כל העת להפחית מסים ולהפחית סבסודים,

אך את הבחירה מחדשים החברים מדי שנה באספת התקציב ובקלפי, ונותנים גושפנקה ציבורית ודמוקרטית לדרך הקיבוץ והשיתוף. 

כמו בכל קיבוץ מסורתי "ביקורת המדרכות" חיה וקיימת, והטענות לאנשי ההנהלה, השירות והתשתיות לא נעלמו מן העולם. הקיבוץ מתחבט בסוגיות תכנון ומבנה ארגוני, חוב נידחה וגירעון אקטוארי, ומה לעזאזל עושים עם הגזירות בנושא ביטוחי הסיעוד הקולקטיביים?

בקיצור, עוד עבודה רבה לפנינו, אבל הדרך סלולה והולכים אנו בה יחדיו, כשהחזון ברור, האופק לפנינו והשמיים הם הגבול!

לסיכום

יש המחלקים את התנועה הקיבוצית בין "מתחדשים" ל"שיתופיים". מהניסיון המקומי שלנו ב"קיבוץ המתחדשיתופי", רב הדומה על השונה בינינו לבין הקיבוצים השיתופיים המסורתיים. אולי החשוב מכל הוא שנפסיק לחפש מי נכון יותר וצודק יותר, ונתאחד על מנת לחזור ולהיות מתווי דרך בחברה הישראלית שמחפשת נואשות כיוון אחר – מחפשת ערכים, צדק חברתי, סולידריות וערבות הדדית. לאחר קום המדינה איבדנו את ההובלה בעיקר בשל הפילוג הפנימי שקרע את התנועות הקיבוציות דווקא כשהיו אמורות להיות בשיא כוחן. עתה, לאחר שצלחנו שני עשורים משבריים, הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולחזור להוביל להיות עמוד האש לפני המחנה המבולבל של העם במדינת ישראל.