סליחה, אבל את הסיפור המקסים הזה חייבים לפתוח בהתנצלות. כמו כל דבר בכדורסל הישראלי, גם הסיפור הזה מתחיל במכבי ת"א. ככה זה כשמורשת הקרב של ענף הספורט המצליח בישראל מאז ומעולם סובבת סביב קבוצה שבכל שנות קיומה צברה אך בקושי 100 הפסדי ליגה, ולכן כל הפסד שלה הוא סיפור הגבורה של מנצחיו.

או כמו שאמר השבוע בועז ינאי, אחד הכדורסלנים המדהימים שהיו פה ואחד היחידים שסירב באמצע שנות ה-70 למכבי ת"א ("היה לי טוב פה, הייתי כבר שחקן נבחרת אז הודעתי להם שאני מעדיף להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות") -

 

ולכן, את שהתרחש ב-12 בינואר 1976 באולם גורן ביזרעאל, אפשר להציב כנקודת השיא בפנתיאון החקלאי שהוליד לנו בעמק יזרעאל כדורסל מיתי ובלתי נגמר, ששולח מ-140 אלף תושבים, כולל חבל הגלבוע, שתי קבוצות בליגת העל. קבוצה אחת יותר מת"א, וביחד, במקרה הטוב, כ-15 אחוז מהתקציב שלה. צריך לחיות את התקופה ההיא של חורף 1976 כדי להבין איך נראה ניצחון של קבוצת העמק המצליחה בהיסטוריה, הפועל גבת/יגור, על מכבי ת"א בשמינית גמר גביע המדינה, ללא ינאי האבל על מות סבתו.

 

עבור מדינה שעוד לא הייתה סגורה על עצמה עם תהליך האמריקניזציה שהחל בכדורסל ונגס בשאר תחומי החיים, שטיפת המוח החד ערוצית הבהירה כי לא פחות ולא יותר, אותו הפסד בגורן יזרעאל, ארבעה ימים אחרי ה-47 הפרש שחטפה מכבי בפביליון במדריד, הם תמציתו של חורבן הבית השלישי. שני המשחקים האלה לא שודרו מעולם בטלוויזיה, אבל הגומלין מול ריאל, בו הפסידה מסל בשנייה האחרונה ביום חמישי של אותו שבוע, עם מאמן החירום רלף קליין, כן שודר והרגיע את האומה החרדתית. וכך לא רבים זוכרים כי גבת/יגור גם זכתה בגביע באותה עונה אחרי 14 הפרש על הפועל ת"א בגמר, תואר ראשון לקבוצה שאינה מהעיר הגדולה.

 

"הביאו את הגביע לחדר האוכל ביגור ואכלנו איתו ארוחת לילה," נזכר ינאי, היום עובד "פז" ואז רפתן. איתו היו הפלחאים מיגור מרזל, ומניר-דוד טייכנר, והלולן מגניגר עירא הררי. שנה אחר כך הגיעו וירטון ו"אנחנו על המפה," כעבור שנתיים חוסלה גבת/יגור והשאר היסטוריה. ואולי פריחתו ההישגית של הכדורסל בעמק, עם הצבתן של הפועל עפולה והפועל גלבוע/גליל בליגה הראשונה ופריחתה המחודשת של הפועל מגידו (בשמה המאולץ יקנעם/מגידו) בקיבוץ האם במשמר העמק, הוא שובו של הכדורסל הישראלי, זה שבשנים האחרונות זוכה לחיות בדוחק תחת הביטוי האבסורדי "החוק הרוסי."

 

בואו נתחיל מזה שבמציאות האורבנית שהמקלדת המתבגרת הזו חיה בה, היה מרענן לגלות השבוע שעל אותו כביש אפשר למצוא בהפרש של דקת נסיעה זה מזה את גבת, נהלל ורמת-דוד. וזה מסביר יותר מהכל את ההלם שאחז בנו בכניסה לאולם בעפולה, בו מתאמנת קבוצה שמשחקת באותה ליגה עם נציגת היורוליג הנצחית, כשפיגומים תוחמים את קו הבסיס, והדלת הפתוחה לגירוש האבק מגלה כי בכל הקשור לנוף, העמק הוא חלום.

 

המדהים הוא שמעולם לא קלטנו שבשעה שתני כהן-מינץ היה המשקפיים של המדינה, וטל ברודי היה המבטא של המדינה, ומשה דיין היה ידיד המחלקה ומכבי הפכה להיות הכו תל היותר מערבי של הכותל המערבי, היה פה כדורסל בעמק שהזין את שורשיו של הכדורסל הישראלי, עוד לפני ש"עלית" המתיקה אותו.

 

 

הפגשנו בקיבוץ יפעת שני דורות של כדורסל כפרי. בוזי ינאי ואריאל פורת ששיחקו בהפועל עפולה בשנות ה-,80 הבן גור פורת שמשחק היום בעפולה וגוני יזרעאלי, קיבוצניק מגבת, בנו של טל ששיחק עם ינאי בגבת/יגור המיתולוגית. רצינו לצרף לשיחה את עמוס לין ואדם גורן, שני קיבוצניקים ממשמר העמק 956) תושבים נכון להיום( ושני שחקני חמישייה בקבוצת הפרהיסטורית של הפועל משמר-העמק. באמצע שנות ה-70 לחייהם, היה קצת יותר קשה להם להפריט את עצמם, בדיוק כפי שמשמר-העמק שומר על עצמאותו הכלכלית והאידיאולוגית.

 

הפועל משמר-העמק הייתה שם דבר בכדורסל הישראלי. אמנם בתחילת הדרך, בעונת ,1953/4 היו שתי קבוצות עמק אחרות חלק מהשמונה שהרכיבו את הליגה הלאומית הראשונה - הפועל מעיין-ברוך והפועל גבע - אבל כבר לאחר שנה הפכה משמר-העמק לחלק משמעותי ובלתי נפרד מבניית הענף. ההצלחה של הכדורסל הישראלי נולדה במצרים ועלתה בבת אחת. ההתפצלות הולידה את הכדורסל בחולון ואת הכדורסל בעמק.

 

מוסא דניאל, אבא של מוטי וסבא של שון, שיחק במעיין ברוך עם צ'ינגה שלח ויגאל דר. שנה אחר כך עבר להפועל אשדות יעקב עם דני ארז, איתמר דותן ויוסק'ה דריזין. במשמר-העמק נולדה חמישייה שכללה את עמוס לין, אדם גורן, יואש אזוב, אמיר יבזורי ועמיר שפירא. יואש אלרואי מאפיקים היה                ינאי היום

אחד הקלעים הגדולים באשדות-יעקב, דן שומרון שיחק איתו, אורי שקלרץ הוליך את בית-אלפא וב-1962 הוליך דני הדר את הפועל יגור לליגה הראשונה. הפועל גבת הצטרפה לליגה ב-1965 ובעונת 1967/8 היו ארבע קבוצות מהעמק בליגה הלאומית: משמר העמק, בית-אלפא, הפועל גבת והפועל יגור. רק הפועל רמת שופט והפועל גניגר התקשו לעלות ליגה.

 

כשהתקשר פעם עמוס לין לגניגר, בטלפון היחיד שהוצב במזכירות הקיבוץ, הוא ידע רק שבגניגר יש בחור אחד גבוה בשם נח, אז הוא ביקש את "נח הגבוה." במזכירות גניגר הסבירו לו בנימוס כי נח הגבוה משחק עכשיו כדורסל, אז לין חיכה 10 דקות עד שנח זלדמן הגיע לטלפון. "מה הגובה שלך"? שאל לין מיד ונענה: 1.92" מ."' זה הספיק לו להגיע להפועל משמר-העמק. יחסי הידידות הטובים ביותר של הפועל משמר-העמק היו דווקא עם מכבי ת"א, בעיקר בזכות המנהל הצעיר, שמלוק מחרובסקי. לין נזכר השבוע שמכבי אפילו נתנה להם פעם אחת להשתתף במקומה בטורניר חג המולד בבריסל.

 

 

לנצח במשמר-העמק היה בלתי אפשרי, ואולי זו הסיבה שלאולם שמוצב שם היום ומשמש את יקנעם/מגידו קוראים "המבצר." ביוני 1962 הפסידה שם גם מכבי ת"א, בניגוד גמור לכללי המשחק הצהוב, אחרי שהוליכה ביתרון מבטיח במחצית. כמו גבת/יגור ב-'76 וכמו הפועל עפולה אחרי שלוש הארכות ב '84 (פורת: "באותו שבוע מכבי הפסידו גם את הגביע, לא עמדו על הרגליים,(" גם ב-'62 היו למנצחת חמישה קלעים בלבד, כמו כדי להעצים את המיתוס. ב-,'69 עונת האליפות האחרונה של הפועל ת"א, ירדה משמר-העמק לליגה השנייה וצצה מחדש כהפועל מגידו ב 1972 יחד עם גבת/יגור והפועל ניר-דוד.

 

אריאל פורת, פעם צלף והיום רואה חשבון בן 55 מעפולה, אמר השבוע בכאב ובתקווה: "אם תיקח את כל הכישרונות מגלבוע, מעפולה, מנצרת וממגידו, תראה איזה עוצמה אפשר למצוא בקבוצה אחת שישחקו בה רק בני העמק הישראלים." אילו היו מקבצים אז, שנתיים לאחר הגעתו של שמעון מזרחי למכבי ת"א, את הכשרונות משלוש הקבוצות (איתמר מרזל, ברי שיפמן, ישי גינדין, שמי זלבסקי וינאי מגבת/יגור, גבי טייכנר ומשה הכהן מניר-דוד, חנן קרן, הלל גלבוע, עמיר שפירא, אורי לין, גיורא דורי והלל שופטי ממגידו) ייתכן וכל מה שנכתב אי פעם בחיל או בגיל (תלוי את מי אתה אוהד) על הכדורסל הישראלי לא היה באמת מתרחש.

 

ב-1980 יצא לראשונה ינאי את גבולות העמק ונחת באוסישקין. בשנה היחידה שלו בעיר הגדולה הוא בחר בגבעתיים, סוג של משק עירוני, ועלה עם הפועל ת"א לחצי גמר גביע קוראץ.' בעונה הזו הייתה הפועל עפולה/העמק מעין שריד אחרון לתרבות כדורסל מפוארת, הנציגה היחידה של העמק בליגה. את התהילה קטפה נציגת עמק החולה, הפועל גליל-עליון, וכמה סמלי הוא ששתיהן, אחת בעפולה והשנייה בין גן-נר ליזרעאל, במרחק של 17 קילומטר זו מזו, מחזירות את ה'דרבי' בדרך כל-כך מוזרה ולא צפויה לליגת העל.

 

 

איך זה שדווקא הכדורסל תפס את העמק? לא ברור. אריאל פורת: "גם אם הייתה קבוצת כדורגל, זה לא היה שורד בעמק כי מקומות הבילויים המשותפים היו די נדירים. אנשים בעמק חיפשו משהו להתגאות בו. פה במקרה נוצרו שנים בהן היו כישרונות מקומיים, ובכל שנתון נולדו כמה שחקנים שגדלו יחד בנבחרת הנוער." ינאי חושב ש"החברים ראו שבזה אפשר להביס את העירוניים - בספורט. כדורסל לא דרש מספר גדול של שחקנים ואז הרמה עלתה, התחרות בין המשקים עלתה, מספר התושבים בערים הלך וגדל ומה שנותר היה לעשות איחודים."

 

אריאל פורת: "היה קל לבנות מגרש כדורסל. בגבעת ברנר לקחו לול ישן, סגרו אותו והפכו אותו לאולם הכדורסל הראשון בארץ."

ינאי: "בלילות שבת הייתי הולך לגבת לראות משחקים בשבת. ברגל."    ינאי כשחקן בעבר

יזרעאלי: "ברגל"?

ינאי: "אחרי ארוחת הערב. 20 דקות, אולי חצי שעה. לא היה משהו אחר לעשות. מנשר היו הולכים לראות משחקים ביגור. שלמה בניזרי גדל בנשר, הוא היה בא ברגל בימי שישי לראות משחקים."

גור פורת: "עד גיל נוער יצא לי לשחק במגרש הפתוח בעפולה."

יזרעאלי: "בילדים שיחקתי פעם אחת במגרש הזה."

גור: "היה שם בלטות ובין הבלטות קצת עשבים. בחורף היו יוצאים משם שתילים מוזרים."

אריאל: "לכן הגשם צ'יק-צ'ק היה נספג במגרשים האלה."

ינאי: "בגן-שמואל המגרש הזה עדיין באותו מקום ליד הרפת."

 

פרדוקסלית, לאו דווקא מעפולה או מגלבוע/גליל נצפית התקווה לרנסנס האמיתי, אלא גם מיקנעם/ מגידו, הגירסה המודרנית של הפועל משמר העמק המיתולוגית, ואפילו מהפועל עמק-יזרעאל של תומר שטיינהאור, שתנסה לסכן את הדהירה של הפועל אוסישקין ללאומית.

 

גור פורת: "יש במשמר-העמק מה לעשות עכשיו כל שלישי בערב." יזרעאלי: "שישה-שבעה שחקנים עלו עם הקבוצה לבוגרים. כל הקיבוץ בא עם הקבוצה, כולם אחר-כך בחדר האוכל." ינאי: "הם הקיבוץ החמישי הכי עשיר במדינה, יש שם מפעל לפלסטיק, קיבוץ חזק כספית." אריאל: "הכסף מדבר."

 

הגאווה הזו בקבוצה שמשחקת במשמר העמק מזכירה למבוגרים את פעם. ינאי: "לא הלכנו הביתה כשנגמר המשחק."

גור: "אין מה לעשות, אז נשארים ביחד."

ינאי: "עירא הררי היה לוקח את אבא שלו, לוקח אותי מנהלל ואת יעקב בן-יהודה מאלונים והיינו נוסעים יחד."

אריאל: "היינו מאותה שכבת גיל, ילדים באותו גיל."

ינאי: "הכדורסל ששיחקנו לא היה שונה, הוא היה אותו דבר."

 

 

כמה סמלי שבעירוני עפולה משחק היום ניב ברקוביץ,' הבן של מ.י.ק.י, אותה קומה, אותה בלורית שיער, עדיין קטן וצנום לעומת גור פורת כזה או הז'לובים שהסתובבו בעמק והציבו לכהן-מינץ מראה: טייכנר על ה-2.03 שלו, ינאי עם ה-,1.99 שטיינהאור מנצרת-עילית שהצמיח עצמו לכיוון ה-2.10 וההמצאה של גן-שמואל, ארנון עמיר, שהובא מהכדור עף כדי להסתיר את הסל עם ה-2.08 שלו.

 

אריאל פורת: "אכלו שם בקיבוצים ארוחת                    אריאל וגור פורת

בוקר וצהריים, לא כמו העירוניים. זה משפיע. בתור עירוניים קינאנו בכפריים. ב-14.00 בצהריים הם הלכו לישון ואנחנו המשכנו לעבוד." בארץ הנפילים, אנשים כמו ינאי שורדים גם בגיל :57 "שיחקתי במגדל-העמק יחד עם דריק שארפ."

אריאל פורת: "כמו שאני רואה את המשחק הזה, אתה יכול לשחק עד היום."

ינאי: " לא הייתי צריך גם לרוץ, הייתי גדול". ארבעה אמריקאים יש לעפולה. פעם אמריקאי היה מצרך נדיר בעמק. ביגור היה מתנדב יהודי בשם ג'ף. ינאי נזכר השבוע ש"שיחקנו בגביע קוראץ,' הגענו ללונדון והוא נעלם, נסע לארה"ב." והיה את דייל דובר, הזר הראשון והאחרון של גבת/יגור. "הוא עבד בקונסוליה האמריקאית בת"א, אבל יש הטוענים שהוא היה מה-.CIA אשתו הייתה יהודיה, הוא שיחק בהתנדבות. היה לו אוטו ספורט, הוציא לכולם את העיניים." בעמק הזה, כמו גם ברביעייה שקיבצנו, יש גם אלוף, יזרעאלי, שזכה לפני שתי עונות עם הפועל חולון באליפות הבלתי מוסברת ההיא של מיקי דורסמן. "הפנמתי רק אחר-כך שטפירו כזה, אין לו את זה. לקחת אליפות ולא במכבי? הלוואי שיהיה לי הישג יותר גדול, אבל אני לא יודע אם אפשר. אישית רציתי להיות במכבי ת"א, עברתי לנתניה לאורט לייבוביץ' והתנתקתי מהקיבוץ. בדיעבד הבנתי שכל קבוצה יכולה להצליח וכשאתה נמצא בגלבוע/גליל אין פחות חשיפה מאשר בראשל"צ או בבני השרון." ינאי: "בגיל 25-24 אין מה לשבת על קצה הספסל." אריאל פורת: "כששיחקתי שנה בירושלים וגמרתי שם משחק, אף אחד לא דיבר על זה. בעפולה, כל העיר דיברה על המשחקים שלנו, אפילו בבית-שאן התחילו לדבר." ינאי: "בעמק יזרעאל יש בית ספר ענק לכדורסל, גם בעפולה, גם במועצה האיזורית גלבוע. מחלקות הכדורסל ביחס למספר התושבים הן פי כמה וכמה מבת"א או בחיפה." אחרי הכל, יש חור גדול ושחור במסורת. גור פורת: "היום יש כמעט בכל ערוץ איזה שידור ישיר."

 

יזרעאלי: "מי שאוהב כדורסל, אין יום שהוא לא ייחשף פה למשהו." ינאי: "היה פה אוהד כדורסל ממרחביה שנפטר לפני חצי שנה. היה חולה ספורט. היה רואה כדורגל בשבת ברמת-דוד, הולך משם לראות כדורסל בעפולה בליגה א,' בנהלל בליגה ב,' ורואה נוער. אין יום שלא היה רואה איזשהו משחק. והיה פה הרבה, וגם היום יש הרבה. יש תחרות ויש מה לראות."

יזרעאלי: "היריבות פה מאוד גדולה. עפולה, גלבוע, עמק יזרעאל."

גור פורת: "בין עפולה לעמק יזרעאל בגילאי הנוער זה גונב לזה שחקנים." המשכיות ומסורת זה יופי, אבל גביע בודד לפני 33 שנה זה כל מה שיש לעמק להציע? ינאי: "אליפות או גביע זה רק עניין של כסף. אם יבוא מישהו כמו רענן כץ וישים 5 מיליון דולר, יכול להיות שיקרה דבר כזה."

אריאל פורת: "לא מצליחים להשאיר את המקומיים לשחק רק בעמק. גוני הלך, גור מסתובב, אור איתן מסתובב."

ינאי: "זה עניין של כסף. היה אפשר להשאיר אותם פה." ואולי כל הסיפור זה סיפור של אולם אחד גדול שיספיק לכולם וינצח את הכדורסל הישראלי כפי שיד-אליהו ניצח למכבי את התחרות? אריאל פורת: "היום גבת זה כמו עפולה ועפולה זה כמו משמר-העמק, כל הקיבוצים מופרטים. אולם זה החלק הכי פחות בעייתי. השאלה היא איך מכריחים את כולם לבוא לבנות יחד את האולם הזה".