קשה לי להיזכר בפעם הראשונה שראיתי את דניס ברגקאמפ משחק כדורגל. זה היה בטח מתישהו בסביבות מונדיאל 94' בארה"ב. הולנד הפסידה אז ברבע הגמר לברזיל (שהמשיכה לזכייה רביעית בתואר), למרות שער של ברגקאמפ, 3-2.
אחרי אותה אליפות עולם ויורו 96' (בו הודחה הולנד אחרי דו-קרב פנדלים ע"י צרפת) כבר נהייתי אוהד מושבע של הולנד, והציפיות הגדולות של ההולנדים לקראת המונדיאל בצרפת 1998 דבקו גם בי. שיננתי כל פרט הידוע לי על נבחרת האוראנג': מספרי השחקנים, עמדות, קבוצות, מוצא וכו'.
הולנד העמידה את אחת הנבחרות המוכשרות אי-פעם ששיחקו בטורניר (יחד עם הונגריה של 54 וברזיל של 82' – דרך אגב, שתיהן לא זכו בתואר): קלייברט, ברגקאמפ, אוברמארס, סיידורף, דווידס, קוקו, האחים דה-בור, ואן דר סאר בשער ועוד רבים וטובים.
המשחק מול ארגנטינה ברבע הגמר נפל על מסיבת הבר-מצווה בדשא הגדול ב
קיבוץ. במקרה, או שלא, קבוצתו של אחי חגגה את המסיבה, ואני נאלצתי לקבל עדכונים מהאוויר בדבר המשחק. המחצית הראשונה הסתיימה בתוצאה 1-1 משערים של קלייברט (הולנד) ולופז (ארגנטינה). בתחילת המחצית השנייה היינו כבר צריכים ללכת לדשא, ולא זכיתי לראות את המשך המשחק. כשעברו הדקות ולא שמעתי כלום, הרגשתי שמשהו לא טוב קורה. אם המשחק יסתיים בתיקו, בהארכה או בפנדלים אנחנו בטוח מפסידים.
בדקה ה-89, פרנק דה-בור מסר כדור ארוך לברגקאמפ, שעצר בתנועה של פנומן את הכדור על הרגל, הטעה את המגן, ו
שלח את הכדור לפינה הרחוקה. אני לא זכיתי לראות את גיבור ילדותי כובש את אחד השערים היפים בתולדות המונדיאל, ומעלה את הולנד לחצי הגמר. שם, הולנד הפסידה כבר בפנדלים לברזיל, אבל זה לא חשוב.
ברגקאמפ פרש מהנבחרת לאחר יורו 2000, אך האהדה שלי להולנד נשארה. שחקנים חדשים כמו רובין ואן-פרסי, אריאן רובן, ווסלי סניידר, רפאל ואן-דר וארט ואחרים, שמרו על צורת המשחק האופיינית כל כך לנבחרת הולנד. נכון שהולנד מעולם לא זכתה בתואר, ויש לי תחושה שגם הפעם סיכוייה לא גדולים במיוחד, נוכח הפציעה של רובן שמעמידה אותו בספק רב לטורניר. מה שבטוח? הולנד תציג כדורגל מרענן, מלהיב, יפה, וזה מה שחשוב.
עוד ספורט בבמקום: