|
|
|
שיתוף עוטף עזה
דף הבית > אקטואליה >
שיתוף עוטף עזה
הקיבוצים השיתופיים בעוטף – מפעילים צוות חירום יישובי (צח"י), ממשיכים לעבוד ומנסים לשמור על שגרה גם בתקופות ביטחוניות בוערות. תמונת מצב.
מאת: אלעד הן / קיבוץ משעול
בתמונה: קציר בחסות טנק בשדות עלומים (צילום: רפי בביאן)
עוטף עזה הוא אזור שחווה מציאות ביטחונית לא פשוטה כבר שנים רבות. שיאי המתח הביטחוני היו כמובן סביב המבצעים הצבאיים הגדולים בעזה – עופרת יצוקה ולאחרונה, עמוד ענן. עוטף עזה הוא גם אזור עשיר בקיבוצים שיתופיים. רציתי לדעת איך מתמודדים הקיבוצים עם המציאות הזאת, מה הפתרונות השיתופיים שיש למציאות הקשה והאם בכלל יש קשר בין אופן ההתמודדות לבין השיתופיות.
מגן בלי מרחב מוגן
עם תחילת סבב הראיונות שערכתי, זכיתי למפגש עם המונח "צח"י": צוות חירום יישובי. זהו אחד הכלים הבסיסיים ביותר שמארגן בכל היישובים את ההתמודדות עם המצב הביטחוני ומאפשר, ככל שניתן, להמשיך ולקיים שגרת חיים.
דינה בורנשטיין, מזכירת קיבוץ מגן, מספרת: "גם הפעם, כמו במהלך עופרת יצוקה, צח"י, צוות החירום היישובי, נכנס לפעולה מהירה ויעילה. הצוות אחראי לתפעול שוטף של המשק בזמן חירום. כשיש צורך, הצוות מתכנס ויושבים בו נציגי מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה, מקומות העבודה, מרכז המשק, מזכיר ודוברות יחד עם הרבש"צ. מדי יום קיבלנו דיווח מה קורה בכל אחד מהתחומים וניסינו לפתור את הבעיות בפורום הרלוונטי. ישבתי בצוות בתור מזכירה ודוברת, שזה אמר קשר עם אמצעי תקשורת שרוצים לקבל מידע על הקורה בשטח.
"בקיבוץ מגן היה לא פשוט במהלך עופרת יצוקה ועכשיו המצב חזר על עצמו. אנחנו נמצאים 4.7 ק"מ מרצועת עזה לכן בהחלטת הממשלה לא נכללנו בישובים שמוגנו. בבתי המגורים אין חדרי ביטחון. זה הפך את המאבק מול משרד הביטחון למיגון לחשוב מאוד. זה גם הביא לכך שהדרישה מהתושבים להיכנס תוך 15 שניות למרחבים מוגנים היתה לא רלוונטית, כי אין ממ"דים בבתים.
"ביטויי החרדה התעצמו בגלל אפקט החזרה. כשזה פעם שנייה, יותר אנשים מראים סימנים של מצוקה, ילדים וגם מבוגרים. דאגנו להוציא חברים, ותיקים וילדים להתאווררות ובילויים מחוץ ליישוב. התמודדנו עם 30-40% שבחרו לא להיות פה בזמן העימות, דבר שיש לו השלכות נוספות. יש שאלות על התמיכה באנשים שלא נמצאים בקיבוץ והקושי לקיים את מערכות היישוב. בנוסף, תמכנו בהרבה חיילים באזור: הכנו להם עוגות, חבילות ועוד. באירועים כאלה הקיבוץ מתגייס והופך להיות קיבוץ שמאוחד בפעילות משותפת לטובת הכלל".
אילו כלים יש לכם להתמודד עם הסיכונים הפיזיים והקשיים הנפשיים?
דינה: "מאחר שמקבלים התראה של 15 שניות להגיע למרחב מוגן, סימנו בכל בית אזור בקרבת קיר בטון גדול וכשהיה "צבע אדום" בני הבית נשכבו ליד הקיר. למזלנו הגדול ולשמחת כולנו, מעבר לחשש לא היו נפילות בתוך הקיבוץ במהלך עמוד ענן. אבל זאת חכמה בדיעבד. בזמן אמת כל התראה היתה מלחיצה מאוד וכלאה אנשים בבית. אי אפשר היה להסתובב בחוץ.
"מערכות החינוך במגן ממוגנות כך שבתי הילדים היו הכי בטוחים והיו חברים שבחרו לבלות את הלילות עם הילדים בבתי הילדים. החזרנו את הלינה המשותפת למשך הלילות באופן לא רשמי".
"לגבי הקשיים הנפשיים שהמצב מעלה, בצח"י שלנו יש אנשים שמתמחים במתן סיוע נפשי, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, שנקראו במקרים מסובכים יותר ושוחחו עם אנשים בבתיהם. נעזרנו גם במרכז חוסן של המועצה האזורית".
הרגשת שהיותכם קיבוץ שיתופי השפיע על אופן ההתמודדות שלכם?
דינה: "לא הייתי חותמת על כך שבגלל השיתוף הערבות ההדדית במצבים כאלה היא שונה מאשר בקהילות אחרות. במצבי דחק גם במקומות לא שיתופיים אנשים נרתמים. מהיותנו קיבוץ, וזה נכון גם לקיבוצים לא שיתופיים, יש לנו מנגנונים מובנים לטפל במצבים כאלה והתארגנויות להפעיל את החינוך והמזון גם במצבים כאלה. החוסן החברתי הוא לא רק פונקציה של ההגדרה אצל רשם האגודות.
"בינתיים, אנחנו מקווים שהפסקת האש תחזיק מעמד לפחות עד שיסיימו לבנות את הממ"דים שאושרו לנו לבסוף".
בבארי שומרים על שגרה
תרי (אביתר) קיפניס, מרכז צח"י בבארי מספר: "בגדול, ידענו שנצטרך להתמודד עם תקופה של מבצע בדומה לעופרת יצוקה בזמן כלשהו. בזמן עופרת יצוקה הייתי מנהל הקהילה. אז כבר ידענו איך אנחנו רוצים להתמודד ומה אנחנו רוצים לעשות, כך שבגדול היינו ערוכים.
"בזמן עופרת יצוקה עוד לא היו לנו ממ"דים. עכשיו בדיוק סיימו לבנות אותם. לכל בתי המגורים יש ממ"דים וגם לגני הילדים. המטרה של הנהגת הקיבוץ ושל צח"י היתה לשמור על שגרה ככל האפשר. יש לנו פה מפעל שחייבים להמשיך להפעיל אותו וגם אידאולוגית נראה לנו נכון להמשיך לתפקד ולהראות שהחיים נמשכים.
"במרכז ההיערכות עמד הצורך להפעיל את גני הילדים, את חדר האוכל, את הבית הסיעודי ועוד. בפועל זה לא לגמרי עבד, מן הסתם, כי יש אנשים שהלכו למקום אחר בזמן המבצע. זה בסדר מבחינתנו, אבל גם לזה צריך להיערך, למשל לדאוג שתשארנה מכוניות בקיבוץ. שכרנו גם מכוניות נוספות בשביל התקופה הזאת".
מה קרה עם השכירים בזמן המבצע?
תרי: "המדינה הכריזה על מצב חירום בעורף, מה שאמר שהשכירים לא היו חייבים לבוא לעבודה, כך שאגף משאבי אנוש הפך להיות כמו סדרן עבודה של פעם ונאלץ למצוא ולשבץ עובדים. אפילו ביקשנו ממשפחות שלפחות אחד מבני הזוג יישאר בקיבוץ להפעיל אותו. היתה על זה ביקורת בקיבוץ כי היו שראו בזה הפעלת לחץ בתקופה לא פשוטה, אבל אני חושב שזה היה נכון. היה צורך להפעיל את בתי הילדים בלי גננות שכירות וזה היה בחשיבות עליונה. צריך להבין שבלי תפקוד של מסגרות החינוך לא ניתן להפעיל את מקומות העבודה, כי ההורים יצטרכו להיות עם הילדים. מסגרות הצהריים של ילדי בית הספר נערכו במקלטים. בנוסף, קיבלנו עזרה מקיבוצים אחרים באירוח והילדים נשלחו למשך חלק מהזמן לגן שמואל, שם אירחו אותנו בצורה יוצאת מהכלל".
איך האוכלוסייה המבוגרת התמודדה עם המבצע?
תרי: "ביום השני של המבצע עברנו בית בית בין החברים המבוגרים לראות מה שלומם. ברגע שהקהילה מתפקדת, רוב האנשים מגיעים לחדר האוכל ולמרכזי ההתרחשות של הקיבוץ. זה לא שסגרנו את הקיבוץ. השתדלנו להמשיך לתקשר. שלחנו הודעות טקסט עם עדכונים, אבל זה לא כל כך נגיש למבוגרים, אז סידרנו לוח אלקטרוני שעובר לטלוויזיה והוותיקים יכולים היו לראות מה קורה. היו שצחקו על השיטה 'הפרימיטיבית' כביכול, בעידן האינטרנט, אבל אני חושב שעם התקדמות המבצע הכלי הזה התחיל להיות אפקטיבי. אבל קשה לדעת, כי המבצע היה מאוד קצר".
דברים נוספים לסיכום?
תרי: "אחת ההתמודדויות הגדולות שהיו לנו היתה עם הצבא. הפכנו להיות העורף הלוגיסטי שלו. במצטבר היו כ-600 חיילים שאירחנו פה בכל מני מקומות, האכלנו אותם חלק מהזמן, גייסנו שקי שינה עבורם ועוד. כך שמלבד התפקוד היום יומי היה גם הטיפול בחיילים.
"זאת היתה תקופה לא פשוטה: נפלו בערך ארבעה קסאמים ביום באזור, שזה אומר ארבע אזעקות ביום שמצריכות ריצה לממ"ד. מתוכם ארבעה קסאמים נפלו בשטח הקיבוץ.
"אני חושב שהמשך קיום השגרה הוא הגישה הנכונה. לקראת הפעם הבאה, אם תהיה, כוונתנו לברר עם כל החברים האם הם מתכוונים להישאר בקיבוץ. אנחנו רוצים לעשות תכנית למקרה חירום ושתהיה לנו תמונת מצב מי נשאר. אני לא יודע האם זה יעבוד במאה אחוז, כי אין לדעת מה יהיו התנאים במבצע עתידי והאם כולם יוכלו לעמוד במה שאמרו, אבל המסר שלנו הוא שאנחנו צריכים את רוב האנשים כדי לקיים שגרה".
בניר יצחק חלפה התחושה שלנו זה לא יקרה
זיוה פורת, מנהלת הקהילה והעומדת בראש צח"י בניר יצחק מספרת: "בגדול זה לא נחת עלינו במפתיע. אנחנו חיים פה במציאות ביטחונית לא פשוטה כבר הרבה שנים. צח"י שלנו בהחלט מאורגן. נכנסו למבצע אחרי חודש מאוד מתוח. בחג השני של סוכות נפלה לראשונה קטיושה בתוך הקיבוץ וזה די ניער אותנו. עד אז הנפילות תמיד היו בשדות והיתה תחושה ש'לנו זה לא יקרה'.
"כשזה קרה, כחודש לפני עמוד ענן, זה ערער את הביטחון. בינואר 2010 סיימו לבנות ממ"דים לכל הבתים ואחרי שהסתיימה הבנייה התגברה תחושת הביטחון. מלבד בתי הילדים, מבני הציבור שלנו לא ממוגנים, כולל מקומות העבודה, לכן תמיד עומדת השאלה כמה ממשיכים את החיים כשיש הוראה להיות בכוננות להגיע תוך 15 שניות למרחב מוגן. אם כל פעם שהיה מצב כזה היינו צריכים לסגור את כל מבני הציבור אפשר היה לעזוב כבר את הקיבוץ. אז תמיד יש התלבטות באיזו מידה לקיים את השגרה. אני מכנסת את צח"י ואנחנו מתלבטים על זה ומוציאים הודעות לציבור.
"עמוד ענן היה ההתנסות הראשונה שלי במצב כזה כי אני רק שנה וחצי בתפקיד ניהול הקהילה וראש צח"י ולא הייתי חלק מהמערכת בזמן עופרת יצוקה. אני בקשר רציף עם צח"י של המועצה שמאוד מאורגן ותומך. יש קשר טוב עם הרבש"צ בכיוונים הצבאיים ויש פה כיתת כוננות מאומנת היטב".
איך התמודדתם עם החרדה והמתח הנפשי של החברים?
זיוה: "יש לנו הרבה אנשי מקצוע. בתוך תחום הרווחה בצח"י יש לנו קבוצה של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מתוך הקיבוץ שמגויסים בזמני חירום לעניין. במידת הצורך אנחנו מקפיצים אותם. בנוסף יש את "מרכז חוסן" שיושב במועצה האזורית שהתמחה בטיפול בחרדות ונותן שירות בטיפול באוכלוסייה אחרי אירוע. יש גם עובדת סוציאלית חיצונית שעובדת בקיבוץ ואנחנו בקשר יום יומי. כשנפלה פה הקטיושה היא נפלה במשק חי. נהרגו עזים ועשינו פעילות סביב העניין עם הילדים וההורים. הילדים עובדים במשק החי וקשורים לחיות. מרכז חוסן פתוח לציבור וכל אחד יכול להתקשר באופן אישי ולקבל טיפול אישי.
"בזמן עמוד ענן היתה לאחראית על הרווחה מניפת טלפונים ליצירת קשר עם הוותיקים ואוכלוסיות אחרות שצריך להתייחס ולטפל בהם. אחת המסקנות שלנו לאחר המבצע האחרון היא שצריך לעשות מניפת טלפונים כזאת שתכסה את כל חברי הקיבוץ".
איך התנהל היום יום במהלך המבצע?
זיוה: "צח"י היה נפגש כל יום ומתייעץ איך מפעילים את כל שירותי הקהילה במצב כזה ומוציא דף מידע לציבור. הכול הופעל. לא אכלנו בחדר האוכל כי אין בו מרחב מוגן, אבל הפעלנו בישול ארוחת צהריים והחברים באו ולקחו אוכל. החלטנו לא לקחת סיכון. נתנו לגיטימציה למי שרצו לנסוע במשך התקופה. אנשים יצאו לרוב ליומיים-שלושה ורק מעטים יצאו לכל תקופת המבצע. בכל רגע היו פה כ-300 אנשים ואנחנו אוכלוסייה של כ-500 עם כל הצעירים, החיילים וכו'.
"בקשנו לדעת בזמן אמת מי נמצא בקיבוץ. התחלנו לעקוב מקרוב על כניסה ויציאה מהיישוב בזמן המבצע. זה לא פשוט, אנחנו קיבוץ יחסית גדול ואני מקווה שבעתיד נתייעל בזה.
"לא היתה תחושה של כאוס. החברים הרגישו שצח"י שולטים במצב, שיש מי שמטפל ויש מי שיודע לאן הולכים ומה עושים. אנחנו יידענו בזמן אמת ולא הסתרנו דברים. אנשים נשמעו להוראות ונהגו במשמעת.
"את הילדים הגדולים הוצאנו מהקיבוץ לאירוח בקיבוצים אחרים. פתחנו את מערכת החינוך והפעלנו אותה. רוב הילדים במערכת החינוך הם ילדי חוץ. צמצמנו את הגיל הרך לשני בתים והמערכת פעלה עם הילדים שנשארו פה. היתה תחושה שהקיבוץ מתנהל והמערכת פועלת למרות המתח והלחץ.
"לצערי, מאז הנפילה פה החששות והחרדות יותר גדולים. חלפה התחושה שלנו זה לא יקרה. נפלו פה בזמן המבצע שלושה טילים בתוך הקיבוץ. למזלנו זה הסתיים רק בפגיעה בשתי פרות ובמשרד המזכירה הטכנית במהלך הלילה, כשלא היו אנשים".
בית הכנסת של עלומים עבר לגן
אפלה (אבי) אפלבוים, יו"ר צח"י בעלומים מספר: "קיבוץ עלומים שבע ניסיון בתקופות מתח וקריאות צבע אדום. נראה לפעמים כאילו מתרגלים למצב הזה, אבל לא מתרגלים. כל אזעקה מקפיצה את כולם לממ"דים. ההשפעה במשך הזמן היא פגיעה בעיקר בילדים: חרדות, קושי לישון לבד, פחד ללכת לבד. בגדול, בחיי היום יום, השתדלנו והצלחנו לשמור על אווירה רגועה במשק. יש לנו צח"י שבע ניסיון. לשמחתנו, בתוך אזור המגורים לא היתה נפילה עד היום, אלא רק באזור המשקי, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. תקופות לא מעטות היינו בצמידות של 15 שניות מהחדר המוגן, מה שאומר שהילדים היו כלואים פחות או יותר במהלך היום ולא יצאו מהגנים לטיולים, אלא לכל היותר יצאו לחצר. מאוד מפריע ומטריד.
"האווירה הכללית במשק גם בתקופת עמוד ענן היתה שקטה ורגועה והחוסן החברתי והקהילתי הוא חזק, ברוך השם. רק בודדים יצאו להפוגה אצל משפחה וחברים. זה השפיע לחיוב על האווירה במשק. הקשבנו לכל הוראות פיקוד העורף ומצאנו איזון בין ההוראות לחיי היום יום. העברנו את בית הכנסת לאחד הגנים הממוגנים ולשם העברנו גם את הפעילות החברתית בערב. זה היה פחות נוח ויותר צפוף, אבל היו לזה גם את היתרונות של זה עם הקרבה והחום.
"אצלנו בצח"י, בעלי התפקידים של היום יום – מזכיר הפנים ומרכז משק – ממשיכים בתפקידים הרגילים שלהם, כשכל ערב ישב פורום של ראשי צח"י לתכנן את היום הבא, לתכנן פעילות של המשק, לשמוע דיווחים מכל התחומים, לאשר פעילויות מיוחדות, לעמוד על המצב של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ועוד. כל ערב הוצאנו דו"ח לחברים מה היה, מה יהיה ומה מתוכנן, מתוך הנחה שככל שיהיה לחברים יותר מידע יהיה להם יותר שקט נפשי.
"בשיחת הסיכום של עמוד ענן שערכנו בקיבוץ לפני כשבועיים החברים שבחו על העדכונים השוטפים והאווירה השקטה שעזרה לאנשים להישאר בקיבוץ לאורך כל התקופה".
נגרמו נזקים לקיבוץ כתוצאה מהמצב?
אפלה: "בשטחים החקלאים הצמודים לרצועה נגרמו נזקים כי לא יכולנו לעבוד שם. את בית האריזה לגזר, תפוחי אדמה ופלפלים, שיושב בתוך המשק, לא יכולנו להפעיל כי לא היה מיגון. יש דברים שלא ניתן לחפף בהם. מערכות שהופעלו עם עובדים מבחוץ או ילדים מבחוץ לא הפעלנו. לגבינו, השתדלנו להמשיך את תפקוד חיי הקהילה תוך איזון עם הוראות פיקוד העורף.
"דאגנו, עם כל המתח, לעשות פעילויות בערבים ומפגשים של החברים כדי להמשיך וליצור שקט ותחושה טובה. ברוך השם, עמדנו בזה ואנחנו מקווים לתקופה ארוכה של שקט".
|