כניסה לקהילת במקום
 
דואר אלקטרוני
 
סיסמה
 
שכחת סיסמה?
 
 
משתמש חדש?
 
 
לוח עבודה בקיבוץ.png
 
 
 

אשכול של שיתוף

דף הבית > אקטואליה >  אשכול של שיתוף
 
 
 

המחאה החברתית הראתה שמודלים שיתופיים שונים יכולים להיות רלוונטיים למעגלים גדולים מעבר לתנועה הקיבוצית ולקבוצות השיתופיות. יאיר אלברטון מקיבוץ תמוז מקים, בשיתוף עם המטה השיתופי, מרכז לפיתוח שתפנות קהילתית על שם לוי אשכול בדיוק לצורך זה

מאת: אלעד הן / קיבוץ משעול

בתמונה - יאיר אלברטון (מימין) ביום עיון בנושא המרכז לפיתוח שתפנות (צילום: רועי פרלשטיין-דביר)

"אני עסוק בשאלה הקהילתית מאז שהצטרפתי לקיבוץ תמוז בשנת 1990", אומר לי יאיר אלברטון. "באופן ספציפי, בשאלה 'איך מפתחים קהילה'. במשך רוב השנים הללו הייתי מאוד עסוק בצד הקהילתי. הקמנו בית מדרש של קבוצות בתמוז, הקמנו עמותה ועוד. אבל לא התעסקנו בצד הכלכלי כלפי חוץ, בייצוא הרעיון השיתופי. היה כמובן עיסוק פוליטי סוציאל-דמוקרטי, אך הוא לא עסק באופן ישיר בשיתוף הכלכלי. האנשים הכי מבוגרים שדיברנו איתם על שיתוף כלכלי היו בשנת שירות. מאוחר יותר הקמנו את מעגל הקבוצות, אבל זה עדיין היה די פנימי ולמעגל מצומצם.

"המחאה החברתית יצרה אצלי תחושה שאני רוצה לצאת לחברה הבוגרת עם אמירה לגבי שיתוף כלכלי. לא רק אמירות פוליטיות ולא רק אמירות תרבותיות, אלא גם אמירות על קהילה. יש לי לא מעט חברים שחיים בכל מיני קהילות, אבל לפני המחאה זה לא נראה כל כך רלוונטי. ותראה מה קורה היום: יש לי חברים בשריגים, שזה יישוב קהילתי, שהעלו רעיון להקים ברכת שחייה קואופרטיבית כי בהתבססות על רווחים אי אפשר יהיה להקים אותה, וזה מה שהם עושים. בחור אחר מבית הכרם הקים עמותה תרבותית, שעשתה גם פעולות קהילתיות. אחרי המחאה הוא אומר שהחלום שלו הוא להקים מרכז תרבות קואופרטיבי. לפני שלוש שנים אף אחד לא היה מדבר כך".

אז מה בעצם הרעיון שלך?

יאיר: "הכיוון הוא להקים מרכז לפיתוח קהילות ולשתפנות קהילתית, על בסיס שותפות בין מעגל הקבוצות למטה השיתופי, מתוך הנחה שדברים אלה מבססים את הקהילה, יוצרים אלטרנטיבה לחברת השוק ויוצרים אפשרות לדיאלוג ולהשפעה על החברה הסובבת את הקהילה. בישראל יש קבוצות צעירות רבות. חלקן הקטן חי בשותפות כלכלית. רובן חיות כקהילות שמאוחדות סביב חברות, משימות משותפות ותרבות: גרעינים תורניים, קהילות תרבותיות רפורמיות, קונסרבטיביות וחילוניות ועוד. ויש כמובן את התנועה הקיבוצית.

"למשוואה הזאת נכניס את המחאה החברתית: היא הוכיחה שיש מאות אלפים שרוצים אלטרנטיבה להתנהלות השוק. אם נבדוק יותר מקרוב נראה שחלקם הקטן מחפש דרכים מעשיות לעשות זאת בחייהם. המרכז ינסה לחבר את הדברים האלה: התנועה הקיבוצית, קהילות עירוניות ומערכת הערכים והמושגים של שתפנות כלכלית ברמות שונות על רקע העניין הציבורי שנוצר במחאה".

מה החזון שלך?

אני רואה הרבה קהילות בישראל – אני מדבר בעיקר על המגזר החילוני, כי את הקהילות במגזר הדתי עוד לא ממש הצלחתי לפצח – שתהיינה קהילות שמשפיעות על סביבתן בתחומי דמוקרטיה השתתפותית, תרבות עצמית וערבות הדדית. קהילות פוליטיות, מעורבות חברתית, שמקיימות בין חבריהן אלטרנטיבה לחיי השוק הרגילים.

"זה שונה מקהילות א-פוליטיות שנוצרות סביב עמותות. אני מרגיש שהקטע הפילנתרופי מעמיד את הקהילות על רגל אחת בלבד של משימה. משימה שהיא בהרבה מקרים פטרונית ומגייסת פילנתרופיה שסדר היום שלה הוא בדרך כלל לא חברה שוויונית, זכויות עובדים, בעלות משותפת על נכסים וכו'.

"הכוונה שלי היא להקים מרכז שיחזק את המרכיב הקהילתיות ואת האלטרנטיבה לחברת השוק. הקיבוצים היו כאלה בעבר. אני חושב שלקהילות התרבותיות שנוצרו בישראל יש צורך בבסיס כלכלי. סביב המחאה רבים נוספים התקרבו לצורת המחשבה של בעלות משותפת, דמוקרטית ושוויון".

לוי אשכול – בנאי חברתי

יאיר אלברטון (45), בן קיבוץ עין חרוד מאוחד וחבר קיבוץ תמוז, היה במשך 6 שנים מנהל בבית הספר ז'בוטינסקי בבית שמש והוא גם בוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית. עבודתו לאחרונה במכון למורשת בן גוריון היא שהפגישה אותו עם דמותו של לוי אשכול. "אחד הדברים שעשיתי במכון למורשת בן גוריון היה לכתוב על הנשיאים וראשי הממשלה ולקיים כנס ארצי לבתי ספר בנושא, ופשוט התאהבתי בלוי אשכול. אני רואה בו בראש ובראשונה בנאי חברתי. מנהיג שידע לחבר בין צרכי האדם הפשוט למשימות לאומיות. הוא היה שר אוצר שביסס את המשק הישראלי על ערכי שוויון ועבודה לכול, שפעל על הקו הדק שבין מעורבות ממשלתית ליוזמה פרטית ועממית.

"חשבתי לי שהעובדה שאנחנו פועלים בלי הקשר היסטורי היא טעות. היתה לי הארה: תחזור למקורות, לתנועת העבודה. אם נבסס את פעולתנו על האישיות, על הפעולות ועל נורמות קבלת ההחלטות שהיו ללוי אשכול יהיה לנו רקע מצוין לפעילות. לאחר שעבדתי 9 שנים במערכת החינוך החלטתי שהכי מעניין אותי לעסוק בחברה הישראלית בהקשר ההיסטורי שלה".

מה התכניות הקונקרטיות שיהיו במרכז?

"דבר ראשון, אני רוצה ליצור קבוצה שתקרא 'עמיתי אשכול'. זאת תהיה קבוצה של יזמים קהילתיים שיפנו יום בשבוע – מול תגמול מסוים – ללמוד אחד מהשני ומאחרים על קיום קהילה. יזם כזה יוכל לשדרג את הקהילה שלו או להקים קהילה חדשה.

"הדבר השני שמתוכנן הוא יצירת קרן להלוואות ללא ריבית ליזמויות שיתופיות מכל הסוגים. אם מישהו מקים קואופרטיב מזון היום הוא צריך לקחת הלוואה מהבנק ויצטרך להחזיר אותה, מה שיגדיל את ההוצאות השוטפות שלו. אין סיבה לא להקים קרן שתממן את זה. זאת תהיה תרומה אדירה להתפתחות הקואופרציה והשיתוף בארץ.

"זה יכול, פוטנציאלית, לשנות את מודל הפעילות של מי שמתבססים היום על פילנתרופיה. במקום מודלים פילנתרופיים של מעורבות בחברה שמבוססים על התמשכות התרומות ועל סדרי העדיפויות של התורמים ניתן ליצור יוזמות שיכולות לקיים את עצמן כמו קואופרטיב מזון, מעון יום קואופרטיבי, פול רכבים ועוד. פול רכבים ל-200 משפחות, למשל, יכול לחסוך המון כסף ולחבר בין אנשים. יש כמובן כוונה שהמרכז יספק ליווי לפרויקטים מהסוג שהקרן תלווה להם.

"דבר שלישי, לחבור למהלך שהחל במטה השיתופי לחיזוק השיח השיתופי בתוך הקיבוצים הוותיקים ולפתח שם כלים לשיחה מתמשכת. יש לנו הרבה מה ללמוד בנושא, אבל בנקודה הזאת נדמה לי שהקיבוצים העירוניים והקהילות יכולים לתרום לקיבוצים הוותיקים בבניית שיחה מתמשכת הבנויה על השאלה 'למה קיבוץ?'

"לבסוף, חשוב לי לבנות מודולים חינוכיים וערבי עיון למבוגרים על פעילותו ומורשתו של לוי אשכול, שהמעשה הוא במידה רבה ברוחו".


הוכח בה שיש מאות אלפים שרוצים אלטרנטיבה להתנהלות השוק. אם נבדוק יותר מקרוב, נראה שחלקם הקטן מחפש דרכים מעשיות לעשות זאת בחייהם

יש לי חברים בשריגים, שזה יישוב קהילתי, שבאו עם הרעיון: נקים בריכת שחייה קואופרטיבית כי אם היא תתבסס על רווח אי אפשר יהיה להקים אותה. וזה מה שהם עושים