תיירות מבוססת קהילה (CBT – Community Based Tourism) הוא מודל תיירותי הפועל בעיקר בארצות העולם השלישי כמו נפאל, מונגוליה, קירגיסטן או טנזניה. במסגרת פרויקטים של תיירות קהילתית, תושבי כפרים מתאגדים לאירוח מטיילים מארצות מפותחות ובכך יוצרים לעצמם אפיק פרנסה המבוסס בעיקר על המשאבים הקיימים במקום.

פרויקט התיירות המקומית יוצר לקהילה מקורות הכנסה ותעסוקה. במקביל, הוא תורם לחיזוק ושימור המנהגים והתרבות המקומיים מאחר והם מתגלים כמקור לגאווה ומשאב לפיתוח התיירות.

המטיילים, מצדם, זוכים להזדמנות נדירה לחוות באופן בלתי אמצעי את החיים בקהילה המקומית. הם זוכים לחוויה ייחודית שמאפשרת להם להכיר מקרוב את המנהגים, את התרבות ואת חכמת החיים המקומית. הם זוכים לטייל בטבע באזורים לא מתוירים עם מורי דרך מקומיים שיש להם ידע אותנטי רב, המסתמך על ניסיון החיים במקום.

באזור ננגי בנפאל התאגדו שבעה כפרים לפתיחתו של מסלול טרקים חדש "המסלול הקהילתי דאולאגרי – אנאפורנה". בכל כפר אורגנו מקומות לינה עבור המטילים בבתי הכפריים או שנבנו לודג'ים וכן נבנה חדר אוכל משותף שמשרת את התושבים. כספי המטיילים הולכים לקופות הכפרים ולא לכפריים עצמם לטובת פיתוח המקום. מסלול הטרקים החדש יוצר תעסוקה למקומיים בתור מדריכי טרקים, פורטרים, מבשלים ועוד.

נתבקשתי לצאת לטרק באזור כדי להביע את דעתי על המסלול ועל התנאים בו. בבוקר יצאתי לדרך עם טק, מדריך מקומי, שהוא גם מנהל החשבונות של בית הספר המקומי. הוא עזב את משפחתו ויצאנו יחד למסע של שמונה ימים. ביום הראשון עלינו לנקודת תצפית בגובה 3300 מטר. ביום זה התלוו אלינו שש מורות ומורה אחד של בית הספר היסודי המקומי. כל אחת מהמורות סחבה על גבה סל במשקל 15-20 ק"ג עם מוצרי מזון, שמיכות, כלי עבודה וצבע. הן נתבקשו לצבוע את הלודג' שנבנה במקום על-ידי קהילת הכפר. המורות כמובן לא קיבלו שכר על עבודתן. הן דילגו בקלילות עם הסלים על גבן ואילו אני השתרכתי מאחור. בלילה כולן ישנו יחד בחדר קטן בו צרפו יחד שלוש מיטות. אני ישנתי בחדר הסמוך. עד אמצע הלילה שמעתי את צחקוקי המורות. חלק ממורי בית-הספר השתתפו בקורס בישול וחלקם עבר קורס מדריכי טרקים ומעורבותם בפרויקט התיירות גדולה.

הכפריים מקפידים שההכנסות מהאירוח יגיעו לקופת הכפר ובשלב זה אין פיתוח של עסקים זעירים לתיירים באזור. כשאחת הכפריות הכינה שרשראות וניסתה למכור אותם למטיילות גערו בה ולא אפשרו לה לעשות זאת.

הכפריים משתדלים מאוד באירוח התיירים, אשר עדיין מהווים חידוש ומוקד עניין עבורם. בכפר גיבשנו מספר פעילויות משותפות למטיילות ולמקומיים. נשים יושבות בצוותא עם קבוצת כפריות מקומיות ומכינות ביחד נייר מעץ הלוקטה. זהו פרויקט תעסוקה מיוחד לנשים בכפר. האדם שנחשב ל"שף"  הכפר, מאחר שעבד בכמה מסעדות בעיר, מעביר סדנת בישול של מאכלים מקומיים כמו צ'פאטי ומומו. בתום ביקור בבית הספר האזורי המקומי יושבות הנשים לשיחה עם מורי בית הספר. לאחר סיור בין בתי הכפר הפסטורליים, הן נפגשות לערב סיפורי חיים בהם כמה כפריים מספרים את סיפור חייהם. שיא האירוח הוא חגיגת ריקודים ושירה מסורתית אליה מגיעים רוב תושבי הכפר ובה כמובן משתתפות כל המטיילות.

כל הפעילויות הללו מתבססות על המשאבים הנמצאים בכפר והכפריים לא נדרשו להשקעה כספית, אלא להכרה בערך המנהגים והתרבות המקומית כמשאב תיירותי.

לפרטים על טיולים באזור ניתן לפנות לדניאלה: daniela@asimon.co.il