בִמקוֹם - אתר לצעירים
 
 
 
כניסה לקהילת במקום
 
דואר אלקטרוני
 
סיסמה
 
שכחת סיסמה?
 
 
משתמש חדש?
 
 
 
 
לוח עבודה בקיבוץ.png
 
 
 

אגדה לשיעור חברה

דף הבית > דעות >  אגדה לשיעור חברה
 
 
 

ישראל (שם הזוי כמצופה) הגיע ל"גבעת-החמרה" (כנ"ל), המשקיפה על עמק-השרון, מאחת מארצות דרום-אמריקה, בראשית שנות החמישים.

"באותו זמן" סיפר לימים "הציג אצלנו הסרט 'גבעה 24 אינה עונה'. קשה להאמין איזה רושם אדיר עשתה עלי תמר, הבחורה ההיא שנהרגה על הגבעה כשדגל ישראל באגרופה הקפוץ. מאז החלטתי שיהיו לי תמיד שני דגליםדגל ישראל ודגל התנועה. כך הגעתי לקיבוץ".

ישראל הוא איש שתוכו כברו, ממעט בדיבורים ומרבה במעשים. הוא נכנס לעבוד במקום הקשה מכולם, בענף הבננות, ושם עבד שנים במסירות ואף יצר שיטת גידול מיוחדת שהניבה שפע ושמה יצא למרחוק.

את אביגיל בת הקיבוץ הכיר בתורנות שמירת לילה ומאז דבקו זה בזו והפכו למשפחה למופת.

נולדו להם שלושה ילדים: הבת הבכורה, תמר (כמובן), הפכה לעורכת-דין מצליחה בעיר הבירה. הבת השנייה התחתנה בבוא פרקהּ ועברה לקיבוצו של בעלה שבעמק הרחוק. בן הזקונים התחתן והלך אחר בחירת לבו לקיבוצה בעמק הקרוב.

אביגיל היתה נדה בראשה וממלמלת בינה לבין עצמה: "למה הם לא נשארו אצלנו? הרי לנו יש ענף בננות מצליח כל-כך, אפילו ארגנו טיול של הקיבוץ לכבוד הזכייה בתואר הענף הרווחי בארץ".

ישראל, מכורסתו ("תוצרת הנגרייה שלנו") היה מפייסה ומרגיעה "כשיבוא היום והם יצטרכו נעזור לכולם".

עברו ימים רבים והגיל עשה את שלו: אצל הורי המשפחה קמלו הבננות בקרה או בחמסין. במפעלים בקיבוצי הבנים השתנה הגרף וזינק מעלה מעלה. מעתה היה הקיבוץ שבעמק הרחוק מחלק כל שנה לחבריו עשרות אלפי שקלי-בונוס והקיבוץ שבעמק הקרוב העשיר את חשבונות חבריו בסכומים דומים.

אביגיל הייתה נדה בראשה "שיהיה להם לבריאות. לנו מספיקה הפנסיה".

אבל אז קרה מה שקרה בקיבוץ "גבעת-החמרה". יום אחד נתלה על לוח המודעות בכניסה לחדר-האוכל (הסגור) מכתב ממנהל הקהילה. "חברים יקרים" נכתב שם, "מכיוון שאין באפשרותנו, השנה נצמצם את הפנסיה".

אביגיל מיהרה לנחם את ישראל בעלה "אין דבר, אצלנו לא צריך לדאוג לילדים ואנו נסתדר, ראיתי מודעה שבעיר השכנה מחפשים עוזרות-בית, מחר אגש לשם לחפש!", וישראל, מנמנם על כורסת הטלוויזיה, חולם איך הוא עומד על גבעה ובידיו שני דגלים - של המדינה ושל התנועה.

 

נקודות לדיון בכיתה:

         ·            הסיפור הזוי  או לא כל-כך? חפשו הוכחות בעיתונים הקיבוציים.

         ·            המונח "קפיטליזם-חזירי" שייך רק לאנשי העיר? מה לנו ולו?

         ·            מי כאן השיתופי ומי האחר? תגידו בעצמכם!

         ·            כל מה שנעשה כאן חוקי והגיוני: העשירים לא חייבים להתחלק עם העניים, הרי אלו רחוקים כל כך מאלו והם בעצמם אשמים במצב שנוצר. חוץ מזה צריך לחסוך ליום סגריר.

         ·            אם יש כאן משהו מסריח, האם זה רק מההודיה של הקיבוץ השכן?