"מה שחשוב לי להעביר זה את העובדה שבנינו את הגרעינים האלה כאלטרנטיבה לגרעינים של תנועות הנוער, מתוך הבנה שגם מי שלא גדל בתנועת נוער ולא בהכרח רוצה לעסוק בחינוך יכול להיות בגרעין", אומר לי עידן שביט, רכז תכנית "נוער יוצר" בשדה בוקר. "זאת גם לא שנת שירות בפנימיות, אלא בחירה בדרך חיים אלטרנטיבית לפחות לתקופה. אנחנו מכוונים לנוער ממוצע. אני אומר בגיוסים: אנחנו לא מחפשים סופרמנים. מי שבאמת רוצה להיות פה יהיה פה. אנחנו מחפשים אנשים שהמסגרת הספציפית הזאת מתאימה להם ורוצים לחוות דרך חיים אלטרנטיבית".

בקיבוץ שדה בוקר מתקיימת זו השנה ה-17 תכנית ייחודית, בה גרעינים מגויסים, מודרכים ומלווים בידי בני גרעין בוגרים וחברי ובני קיבוץ שדה בוקר, בתמיכת התנועה הקיבוצית. הקיבוץ מלווה אותם לא רק במהלך שנת שירות, אלא לאורך כל השירות הצבאי בנח"ל ושנה לאחריו.

"הקיבוץ מלווה בכל רגע נתון ארבעה גרעינים", אומר עידן, "אחד במשק בפרק הכשרה – שנת שירות בקיבוץ; אחד מהם בפרק צבאי שנמשך שנה וחצי; אחד בשל"ת משימתי בקיבוץ, לא על מדים. זה פרק שדומה להיאחזויות שהיו פעם. לבסוף יש גרעין שנמצא בשל"ת אחרון שזה מסלול שמעורב עם 'שנת הסדר' בקיבוץ. בתחילת המסלול יש בגרעינים 24-25 חברים, לנח"ל מתגייסים 18-20, ו-12-15 מגיעים עם התכנית עד סיום. הסיבות לירידה במספרים בין הפרקים הן מגוונות. לא תמיד המסלול מתאים לכולם וחלקם גם יוצאים לפיקוד. זה אומר שיש 60-70 חברים בתכנית בכל רגע נתון".

ש: מה קורה בתכנית?

עידן: "בשנה הראשונה מגיעים חבר'ה שלא מכירים אחד את השני, שגייסנו מכל הארץ. אנחנו מגייסים את רובם בעצמנו לעשות גרעין בשדה בוקר וחלקם מגיעים דרך אגף המשימות בתק"צ. כיום גרעינים יש כמעט רק בתנועות הנוער. אנחנו רואים את הנתיב שלנו כעוד אופציה. להיות בתנועת הנוער ולעסוק בחינוך לא מתאים לכולם אבל זה לא אומר שהם לא יכולים להיות בגרעין. החבר'ה שבאים אלינו הם לא הנוער המתנדב ביותר. לא אלה שיוצאים לתנועות הנוער ולפנימיות. הם יותר שואלים את עצמם איך הם יעברו את המסלול הזה ומה זה ייתן להם ואיך זה טוב להם. בשנה הראשונה הם לומדים להכיר אחד את השני תוך קיום קבוצה אוטונומית שמנהלת את עצמה. הם עובדים בקיבוץ – בלי לחם אין תורה – ומנהלים את החיים שלהם. מי שזה מתאים לו מתנדב פעם או פעמיים בשבוע. חלקם, למשל, מתנדבים במקלט לנערות במצוקה. כמה בנים התנדבו בהקמת גינה קהילתית בכסייפה. הדגש שלנו בשנה הזאת הוא על בניית גרעין שהוא קבוצה אינטימית חזקה שמשולבת בקיבוץ. ההגדרה שלנו היא קבוצה ששואפת לטוב ביותר לכל חבריה תוך שוויון, שותפות, יצירה, אחריות, שיח כנה ואהבה.

"בשנה השנייה רוב הבנים הולכים לגדוד 50 בנח"ל. אנחנו יודעים שיש הרבה חבר'ה אצלנו שלא היו מתגייסים או שלא היו הולכים לתפקיד משמעותי בלי התכנית. אנחנו מעודדים את זה מאוד. הבנות משרתות בתפקידי מערך מג"נ, במעטפת, בחי"ר הקל או בגדנ"ע".

ש: איזה קשר נשמר עם הגרעין בזמן השירות הצבאי?

עידן: "במסלול הנח"ל מאפשרים לגרעין סמינר פעם בארבעה חודשים. חוץ מזה, יש דירת גרעין בקיבוץ ובדרך כלל יש שתי בנות מהגרעין שהן מורות חיילות בצריף בן גוריון והן ממשיכות לגור בשדה בוקר ומרכזות את הפעילות של הגרעין. יש גם ליווי טלפוני וחברתי של מלווה הגרעין.

"פרק השל"ת המשימתי הוא מודל ייחודי לשדה בוקר שפותח יחד עם אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. החבר'ה עובדים בקיבוץ ארבעה ימים ומתנדבים במשך יומיים. כל הדאגה, הכלכלה והטיפול היא על הקיבוץ. מתוך זה גם בחרנו שחשוב לנו שהם יעשו משימות שיתרמו לחברה הישראלית. כל בן גרעין מחויב ביומיים של התנדבות בשבוע. הם עובדים באלו"ט עם ילדים אוטיסטים וב"רוח מדבר", מוסד שיקום וגמילה שיש בו נוער בחלופת מעצר.

"לאחר מכן הבנים חוזרים לפרק צבאי קצר נוסף של חצי שנה. הבנות, שאין להן של"ת אחרון, ממשיכות עם השל"ת המשימתי עד השחרור. בשחרור הן מחליטות האם להישאר לשנת הסדר.

"הפכנו את השל"ת האחרון לשנת הסדר שבה בני הגרעין יכולים לבחור בעוד שנה להתנהל כיחידים או קבוצה במסגרת הקיבוץ. אנחנו שומרים להם מקומות מגורים והמלווה שלהם עוד קיים אבל הם על תקן של מועמדים לקיבוץ. הגרעין בד"כ לא ממשיך כקבוצה אלא כיחידים שעובדים מול הקיבוץ".

קיבוץ קטן, גרעינים גדולים

ש: איך תכנית כזאת, שיש בה 60-70 משתתפים בכל זמן נתון, משפיע על קיבוץ לא גדול כמו שדה בוקר?

עידן: "רוב האנשים מאוד מעריכים את הרוח הצעירה שהם מכניסים. הם עושים פה המון: הם חלק מהחגים ומהתורנויות, מתנדבים לדברים רבים בקיבוץ, רוקדים באירועים, מכינים תפאורות, מדריכים את הנעורים, חונכים ילדים ומעורבים בכל העשייה החברתית בקיבוץ. הם מכניסים רוח צעירה. כמובן שיש גם מי שרוח הנעורים מפריעה להם ומעדיפים שיהיה יותר שקט. יש משפחות מאמצות לחברי הגרעינים ונוצרים גם קשרים מצוינים סביב העבודה המשותפת בענפים השונים בקיבוץ. לרוב חברי הקיבוץ יש איזה בן גרעין או שניים איתם הם שומרים על קשר. יש גם הרבה זוגות בני גרעין ובנות משק ולהפך. בקיץ היתה חתונה של בת משק ובן גרעין.

"לפני חודש עשינו כנס של כל הגרעינים והבנו שיש 186 חבר'ה שסיימו את המסלול בעשור האחרון! מצד שני, יש אצלנו מידה של אכזבה מהקליטה. מתוך 186 בני גרעינים שעברו פה נקלטו רק שלושה לחברות. אנחנו בשאלה מתמשכת מדוע הקליטה לא מתממשת. כחלק מהניסיון לברר זאת גם נפגשנו עם כל הבוגרים. מה שברור לי זה שהגרעינים מעלים לנו שאלה פנימית: אם אנחנו רוצים לקלוט אותם אנחנו צריכים להחליט איזה יישוב אנחנו רוצים להיות ואיזה קליטה אנחנו רוצים".

ש: איך מתבטא האופי השיתופי של שדה בוקר בתכנית?

עידן: "האופי השיתופי מגדיר את התכנית. אנחנו אומרים לגרעין מההתחלה שהם קבוצה שיתופית. מה זה בדיוק אומר זאת שאלה שמתמודדים אִתה לאורך כל המסלול. הנח"ל היה יוצר בעבר קופת גרעין שהגרעין היה צריך להתנהל ממנה. היום אנחנו נותנים כסף כקיבוץ לקופת גרעין על כל יום עבודה והם צריכים לנהל אותה ביחד. הגרעין מתנהל בצורה שיתופית: מליאות, החלטות משותפות והחלטות על העתיד. אחד הדברים החשובים בקיבוץ בעיני הוא העתיד המשותף ושותפות הגורל. הם יודעים שכל עוד הם מחליטים על עתיד משותף יש להם את הגיבוי שלנו. מותר להחליט אחרת אבל הדרך שלנו היא הדרך השיתופית: כל עוד אתה חלק מהתכנית יש מחויבות לשיתוף. בסוף המסלול אפשר לבחור באיזה דרך שרוצים. אנחנו נותנים התנסות וחוויה של האופציה השיתופית".

[כותרת משנה] היצירה של עמית אור

עידן שביט (34), חבר שדה בוקר מזה 4 שנים, מספר שהגיע לרכז את התכנית די במקרה ובנסיבות מעציבות. "הכול התחיל מעמית אור ששינה את מסלול הגרעינים בשדה בוקר", עידן אומר. "פעם היו פה מה שנקרא 'גרעיני הסברה'. קיבוץ שדה בוקר התייאש מהם והוחלט לשנות כיוון. עמית אור לקח את גרעין ההסברה האחרון וגייס אותם לעניין. הם קראו לעצמם גרעין יוצר. הוא אמר שכל מי שעוסק באמנות עושה יותר ומעבר לרגיל. אצלנו בקיבוץ מי שמספיק משוגע לעשות משהו מצליח ומקבל גיבוי, וכך התקבלה החלטה לגייס גרעינים אמנותיים".

ש:– איך אתה הגעת לעניין?

עידן: "בוקר אחד, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא בגיל21, כשהייתי לא לגמרי ערני אחרי עבודה בלול, עמית תפס אותי ושכנע אותי להיות מדריך גרעין. לצערנו הגדול בסוף השנה עמית נפטר מסרטן. הייתי עם גרעין שהדרכתי וגרעין שגייסתי והייתי צריך להחליט מה לעשות. גייסתי את אבא שלי, גלעד שביט, להיכנס לעניינים ולעזור בפרויקט ומאז הרבה אנשים נכנסו לזה. היום יש פה צוות שלם. פעם היה רק מדריך גרעין. היום לכל גרעין יש מדריך, מקשר לקיבוץ ורכז הדרכה. בנוסף יש פה צוות גדול שאחראי על כל התכנית: גלי גרוס שמרכזת את הגרעינים, עודד הוכברג רכז משימות וליווי מקשרים ויעל יהל שהיא המקשרת לצבא. בתוך קיבוץ של 171 חברים יש שמונה חברים שעוסקים בגרעינים".

ש: לאן ממשיכים?

עידן: "אנחנו בוחנים כל הזמן איך משפרים ואיך ממשיכים את התכנית מול מציאות בה קיבוץ שדה בוקר עסוק עכשיו בחשיבה על עתידו. ברור שהגרעינים משתלבים בדרך כלשהי בסיפור העתיד של שדה בוקר ורק צריך להבין איך".

הם חלק מהחגים ומהתורנויות, מתנדבים לדברים רבים בקיבוץ, רוקדים באירועים, מכינים תפאורות, מדריכים את הנעורים, חונכים ילדים ומעורבים בכל העשייה החברתית בקיבוץ

הגרעינים מעלים לנו שאלה פנימית: אם אנחנו רוצים לקלוט אותם אנחנו צריכים להחליט איזה יישוב אנחנו רוצים להיות ואיזה קליטה אנחנו רוצים

אנחנו אומרים לגרעין מההתחלה שהם קבוצה שיתופית וכך הם גם מתנהלים: מליאות, החלטות משותפות והחלטות על העתיד. אחד הדברים החשובים בקיבוץ בעיני הוא העתיד המשותף ושותפות הגורל