שבע שנים לאחר פטירתו של יעקב גדיש ז"ל, כלכלן מרכזי, איש הקיבוץ הדתי וממקימי הזרם השיתופי, יצא לאור הספר לזכרו "בדרך אשר הלכת". הספר מספר את קורות חייו, מכנס מכתביו, מתחקה אחר ילדותו בתקופת השואה, בריחתו מציפורני הנאצים, עלייתו לארץ לבדו בגיל 11 וקליטתו בה, פעילותו הנרחבת בתנועה הקיבוצית, פעילותו בתחום כלכלת המדינה וחייו בחיק משפחתו. את הספר ערכה רונית גדיש, בתו.

אילו דברים התגלו לך בעריכת הספר?

רונית: "תוך כדי המחקר ודליית החומרים התבלטו לי שתי נקודות: ראשית, הילדות שלו. בגלגולי הבריחה בשנות השואה, כשנותר לבדו, נבנתה לו אישיות מגובשת מאוד וחזקה, אבל גם עם דברים שהוא קבר בתוכו. במהלך העריכה התפענחו חידות שהיו נראות חסרות פתרון ועם זאת, נותרו לא מעט פרטים עלומים שלא היה בכוחי לשפוך עליהם אור.

"הנקודה השנייה שהתבלטה לי היא שמרגע שעמד על דעתו, כשהיה נער בן 14 במוסד עלייה, הוא בחר בדרך הקיבוצית ונמשך לעיסוק בחקלאות ובכלכלה. הוא לא זז מהדרך הזאת כל חייו. לכן הפרק על קיבוץ, קיבוציות וכלכלה הוא במרכז הספר והוא גם הפרק הכי גדול.

"רוב מה שמובא בפרק הזה הם דברים שהוא אמר וכתב. הוא לא היה איש עט, הוא היה איש עשייה, וכשהתחלתי לעבוד על הספר חשבתי שלא יהיה לי חומר ואצטרך לבקש מאנשים לכתוב. אבל די מהר התברר שכמות הדברים שהוא כתב על נושאי הקיבוץ היא עצומה. מן הדברים עולה שהקו הקיבוצי השיתופי לא השתנה אצלו כמלוא הנימה לאורך כל הדרך.

"כשהתנועה הקיבוצית התחילה להתפרק הוא למעשה הגה את הרעיון של הקמת הזרם השיתופי. הוא ניגש למזכירות הקיבוץ הדתי וביקש יום בשבוע כדי שיוכל להתחיל לארגן זאת. הספר מנסה לשקף את מקומו ביצירה הזאת".

הוא היה גם איש כלכלה. איך זה התבטא בחייו בקיבוץ?

רונית: "גישתו הכלכלית היתה שיקול דעת, חיסכון, מתינות והימנעות מסיכונים. הוא הטיף לזה בשנות השבעים והשמונים, לפני המשבר בתנועה הקיבוצית, בזמן התרחשותו ולאחריו. הוא לא היה רק חכם לאחר מעשה".

את יכולה לספר קצת על תפקידיו בכלכלת המדינה?

רונית: "כוכבו דרך בתקופה בעייתית מאוד, כששימש בתפקיד הממונה על התקציבים באוצר בראשית שנות השמונים. אף על פי שמדובר היה בתקופה קשה כלכלית (תקופת ארידור ומשבר המניות) שמו לא הוכתם.

"מאז שעזב את משרד האוצר הוא לא מילא שום תפקיד ציבורי במשרה מלאה. הוא סירב להצעות שונות כמו מנכ"לות של משרדי ממשלה ובנקים, אבל שימש יועץ לשרים ולגופים ציבוריים ועמד בראש ועדות ציבוריות, כולל ועדת גדיש שעסקה במנהל מקרקעי ישראל ופעלה עד יום מותו. את תפקידיו בוועדות הציבוריות הוא עשה בלי שכר, כתרומה לציבור".

איך היית מתארת את עמדותיו הכלכליות?

רונית: "הוא היה כלכלן שרואה את הדברים מעמדה חברתית. כשהוא היה במשרד האוצר הוא היה ביקורתי על השירות הציבורי המנופח אבל לדעתו מאמצע שנות התשעים המדיניות הלכה לקוטב הקיצוני של הפרטה ולזה הוא מאוד התנגד. הרתיחו אותו הפערים הגדלים בחברה והוא ביקר בחריפות את מדיניות נגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, ואת מדיניות ההפרטה הקיצונית מבית היוצר של בנימין נתניהו. הוא נתן ביטוי לדעתו בעיתונות וגם בשיחותיו עם אנשי הממסד. אני חושבת שהוא מאוד היה תומך בדרישה לצדק חברתי שנשמעת כעת".

הרתיחו אותו הפערים הגדלים בחברה והוא ביקר בחריפות את מדיניות נגיד בנק ישראל דאז, יעקב פרנקל, ואת מדיניות ההפרטה הקיצונית מבית היוצר של בנימין נתניהו