בתקופה האחרונה התרחשו בחיי שלושה ארועים אשר העמידו אותי בפני דילמות מוסריות קשות. במסגרת ארועים אלו נאלצתי להגיע להחלטה מהירה ומיידית, תוך הפעלת שיקול דעת נרחב. יש לציין כי פעלתי מתוך צו מצפוני עמוק אשר נבע מחינוך קיבוצי ומכורח הנסיבות. הרי לפניכם שלושת הארועים כפי שהתחוללו לאדם פשוט מהישוב, שבמקרה זה אני, אבל זה יכול היה להיות כל אחד ואחת מכם.
דילמה מוסרית מספר 1
המקום: חנות הספרים במכללת ספיר, לפני כחודש.
הסיטואציה: הגעתי לחנות הספרים של המכללה לאחר שהברזתי באמצע שיעור משעמם וארוך בשם "פסיכולוגיה חינוכית". רכשתי לי בנחת שני עטים זולים ופשוטים ופניתי אל עבר הקופה. בעודי ממתין בסבלנות לתורי, פנתה אלי סטודנטית שעמדה מאחורי.
"סליחה, נפל לך" היא אמרה תוך כדי שהיא מרימה מהרצפה שטר חדש של 50 שקלים חדשים ומגישה לי אותו. פרצופו של ש"י עגנון המופיע על גבי השטר היה נראה לי מוכר, וסביר בהחלט להניח שבשלב כלשהו בחיי היה שטר כזה בארנקי, אבל לא היה לי ספק - שטר זה לא היה שלי ולא לי הוא נפל.
הדילמה: היו לי שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היתה להגיד מיד שזה לא הכסף שלי ולהחזיר לה את השטר. במקרה כזה, קרוב לודאי שהיא היתה לוקחת את הכסף לעצמה ומבזבזת אותו על קרם לחות של לוריאל פריז בעל שלוש שכבות של הגנה מפני סדקים. מכיוון שלא יכולתי לתת לדבר כזה לקרות, בחרתי באפשרות השניה: "תודה רבה" אמרתי לה בחיוך מלא הערכה. "חבל שלא כל האנשים כמוך..."
היתרה בחשבון: 50+ ש"ח.
דילמה מוסרית מספר 2
המקום: חדרי הצנוע אשר בשכונת עשרת הבתים, לפני שבועיים תמימים.
הסיטואציה: חזרתי מקניות בחנות הכלבו המקומית וסידרתי את המוצרים במקרר ובארונות. לאחר מכן ישבתי ועברתי על חשבונית הקניה. היה שם בצל אחד, שני מלפפונים, עוגת שמרים, סכיני גילוח, שמפו ומוצרים נוספים. סך כל הקניה היה 137 שקלים ושבעים ושמונה אגורות. פתאום שמתי לב שבתחתית החשבונית כתוב: "לקוח: ברונקה פלדליט".
משמעות הדבר - הקניות שלי נרשמו על חשבונה של ברונקה (קשישה בת 90+). מיד הבנתי את מקור הטעות. פלדליט ופרידלנד זה כמעט אותו דבר וגם מספר החשבון כמעט זהה. זה הכניס אותי מיד לדילמה: להחזיר או להשאיר? להתקשר או להתעשר?
מצד אחד 137 ₪ ושבעים ושמונה אגורות הם סכום מכובד למדי בשביל סטודנט עני שכמותי. מצד שני, מדובר כאן בשגגה של הממסד ובכסף שאינו כשר. מצד שלישי, אנחנו גרים כאן בקיבוץ שיתופי עם ערבות הדדית והכל של כולם וכולם של הכל, והרי אני כמו עוד נכד בשבילה. מצד רביעי, אם מישהו יבדוק את החשבונית ויגלה שהיא קנתה סכיני גילוח מאך 3, זה עשוי להראות קצת חשוד.
הרבה צדדים יש לסיפור, חשבתי לעצמי בזמן שלקחתי עוד חתיכה מהעוגה שקנתה לי ברונקה. אולי זה רק בראש שלי, אבל אני מוכן להישבע שלעוגה היה טעם קצת מריר. החלטתי להתקשר לידידי המלומד אור אבני (אשר ידוע במוסריותו הרבה) ולשמוע בעצתו. אור שמע את סיפור המעשה, כולל כל הפרטים הקטנים והלא חשובים, ולאחר מכן אמר בפסקנות: "אני לא רואה כאן כל בעיה ואת הנעשה אין להשיב. פשוט תשאיר לה מתנה קטנה ליד הדלת כאות הוקרה על נדיבות ליבה".
אכן דילמה דילמתית חשבתי לעצמי. מעניין מה אני הייתי עושה במקומי. לאחר התייעצות קצרה עם עצמי, החלטתי שלא להחליט בשלב זה ובמקום זאת לישון על זה בלילה בתקווה לקום בבוקר עם החלטה סופית בעניין. בבוקר התעוררתי אבל הייתי עייף אז נמנמתי לי עד הצהריים. בצהריים לקחתי את החשבונית לכלבו וסיפרתי להם את סיפור המעשה, כולל כל הפרטים הקטנים והלא חשובים. הם העבירו את החיוב על שמי ואני חזרתי הביתה ברגשות מעורבים. לעוגה היה הפעם טעם טוב בהרבה. ידעתי כי עשיתי את המעשה הנכון.
היתרה בחשבון: 137.78- ₪ (מינוס).
זו לא ברונקה, סתם תמונה של זקנה שמצאנו באינטרנט
דילמה מוסרית מספר 3
המקום: חניית הרכבים מאחורי חדר האוכל (למי שלא מכיר, חדר האוכל הוא המקום בו אכלו פעם כל חברי הקיבוץ בחברותא וכיום משמש בעיקר למסיבות פורים).
הסיטואציה: הגעתי לחניה כדי לקבל חבילה שהזמנתי במשלוח מתל-אביב. בחבילה היו דיסקים ועטיפות של DVD בעלות כוללת של 240 שקלים חדשים. את ההזמנה עשיתי כמה ימים קודם לכן בטלפון וקבעתי עם הפקידה שאשלם במזומן לחברת המשלוחים בעת קבלת החבילה. איש חברת המשלוחים העביר לידי את החבילה ואמר לי לחתום כאן וכאן. חתמתי שם ושם והופתעתי לראות שהמשלוחן נכנס חזרה לרכב ומתכוון להמשיך בדרכו בלא שלקח ממני את המזומנים.
מכיוון שהייתי כבר מנוסה במקרים כאלו, זיהיתי מיד כי בפני עומדת לה דילמה מוסרית: האם עלי לעצור את הרכב בגופי תוך כדי סיכון חיים ממשי ולהכריח בכוח את הנהג לקחת ממני את הכסף ובכך לעכב אותו בדרכו למשלוח הבא, דבר שיביא קרוב לודאי לפיטוריו? על פניו נראה כי התשובה לכך ברורה כשלג. אך הפעם הציק לי מצפוני ומכיוון שיש לי מוסר כליה גבוה, החלטתי לפעול על פי הרגש. אמרתי לנהג כי אל לו לחפוז לדרכו בטרם גבה ממני את הכסף, שהרי כך נדברתי בטלפון עם הפקידה. למרבה ההפתעה ובאופן שמנוגד את חוקי הטבע, סירב הנהג לקחת את הכסף בטענה שלא רשום לו בפנקס שהתשלום יתבצע בעת המסירה. הפעם כבר לא יכולתי להבין את מסתרי תורת המוסר והאתיקה. חשתי כי עשיתי ככל יכולתי כדי לפעול בדרך הישר והייתי שלם עם עצמי. על כן לקחתי את החבילה וברחתי בריצה מטורפת מהמקום לפני שהבחור יתחרט ויחזור בו.
היתרה בחשבון: 240+ ש"ח.
סיכום כללי
50+
137.78-
240+
______________
סך כל הוצאות + הכנסות מדילמות מוסריות: 152 ₪ ועשרים ושתיים אגורות
(רווח נקי ללא מס או רגשות מצפון).