מאירועי הפרק הקודם: לאחר כמה אכזבות מבנות ארץ הקודש, החלטתי לחפש את הבחורה שלי בין בנות האולפן החדש שהגיעו מרחבי העולם לקיבוצי "משמר המפרץ" לפני כחודש. יום אחד, במהלך עבודתי במטבח, ראיתי אותה.
עברו כמה ימים, ולאט לאט הבנתי כי קלואי היא לא בדיוק מה שאני רוצה, וירדתי ממנה. אבל יום אחד, באחת מארוחות הערב, שמתי לב כי לחבורת הבנות מהאולפן התווספה בחורה נוספת. דרום אמריקאית עם יופי ישראלי, שכמו היה תלוי מעליה שלט גדול: "אני פה, תסתכל כבר!". העיניים הבהירות והשיער החום הארוך והאסוף בלטו, למרות בגדי העבודה שלבשה.
פתאום שאלתי את עצמי: מה אתה עושה? לפני רגע נדלקת על מישהי אחת, ופתאום אתה רוצה מישהי אחרת? ואתה בכלל לא מכיר את שתיהן! עם האחת עוד בכלל לא עשית כלום, בקושי החלפת איתה מבטים, וכבר החלטת שהיא לא בשבילך? השנייה הגיעה לפני כמה ימים וזהו, היא כן בשבילך?
אולי זה נכון - אולי נכנסתי בטעות לכל ההרפתקה הזאת.
בכל מקרה, בשנים האחרונות בנות האולפן מתחברות בדרך כלל עם הבנים מהאולפן, או עם המתנדבים. בכלל, יש תחושה של נתק בין המתנדבות שבאות לבין בני הקיבוץ. מה קרה לנו? האם מוסד המתנדבות, שקיים כבר שנים כה רבות ונחל הצלחות אדירות, בדרך לקריסה טוטאלית?
אין ברירה, אני חייב להרגיש שאני עושה משהו למען המאבק הקיבוצי בהיתדרדרותו של מוסד זה. גם אם אכשל, לפחות אדע שעשיתי הכל. אסור לי לוותר. אולי אני צריך ללכת על האמריקאית מהפרק הקודם שנפרדה מהחבר שלה? בכל מקרה, החלטתי להמשיך בתוכנית כרגיל, וסיכמתי עם אחד מחבריי שאני אנסה לדבר איתה.
נראה, אולי בכל זאת זה יילך.