מאירועי
הפרק הקודם: לאחר הגעתה של הגואטמלית המיוחדת, החלטתי לוותר על הניסון ליצור קשר עם קלואי הדרום אפריקנית שבגללה הכל התחיל. בנוסף, התחילו לצוץ חרטות על ההחלטה להתחיל בכלל בהרפתקה הזאת. מה אני צריך מערכת יחסים עם מישהי שהמנטליות שלה רחוקה משלי כמו נבחרת ישראל מהמונדיאל?..
כאשר אני כבר מיואש וחסר תקווה, התיישבתי באחת הארוחות בשולחן עם אחת מבנות האולפן שעובדות במטבח. באותו שולחן ישבו עוד כמה אולפניסטים, ביניהם הבחורה מהפרק הקודם (או בשמה הבדוי והקצר יותר: ג'). השיחה עם ג' זרמה: באמת בחורה חמודה, שבזמנו פסלתי אותה רק בגלל שהיא הגיעה לקיבוץ עם חבר. בינתיים היא נפרדה מהחבר, ועכשיו היא פנויה.
לאחר כמה ימים, בערב גמר ליגת האלופות, עברתי ליד המגורים של האולפן ופגשתי שני חברים, איתם ישבה גם ג'. הם קלטו שאני מעוניין להכיר אותה וזרקו לה כל מיני רמזים בספרדית. כיוון שאני לא דובר את השפה (עוד מכשול שלעיתים חורץ גורלות ביחסים עם מתנדבת) לא הבנתי את השיחה שלהם, אבל איתה דיברתי באנגלית.
נראה לי שמצאתי את הבחורה שחיפשתי. חמודה, לא בלתי מושגת כמו הדרום האמריקאית, ולא מרוחקת כמו הדרום האפריקאית. כיוון שעוד לא עשיתי שום מהלך עם השתיים האחרות, אני לא רואה בעיה להתחיל עם ג'. מאוחר יותר, היא באה לראות בפאב המקומי את הגמר. היא הייתה נראית די אבודה בין קהל חובבי הכדורגל, אבל היה לי קשה להתרכז ולדבר איתה. בכל זאת, לא כל יום בארסה ומנצ'סטר נפגשות.
עבר שבוע של החלפת מבטים בחדר האוכל ודיבורים בבריכה. פעם אחת, לפני שהלכתי מהבריכה, שאלתי אותה מה היא עושה אחרי זה. היא אמרה שיש לה הרבה שיעורי בית, אז הצעתי לה לבוא לחדר שלי לעזור לה (לא, לא זכיתי להגיד את המשפט "You want to come to my room?"). הייתה רק בעיה אחת: זה היה היום שבו, באופן קבוע, אנחנו משחקים כדורגל במגרש. שוב פעם נקלעתי לדילמה: כדורגל או בחורה?
החלטתי שאפשר גם וגם, ואמרתי לה שתבוא כשאני אסיים את הכדורגל. הספקתי להתארגן בזמן לפגישה איתה, ואז היא הגיעה. עזרתי לה איזה חצי שעה עם שיעורי הבית (גיליתי שגם לי קשה עם בניינים ושמות פועל בעבר), וכשהיא התכוונה ללכת נישקתי אותה. הרגשתי כמו מטפס על האוורסט כשהוא רואה את הפסגה. האם אני קרוב להשגת המטרה שהצבתי לעצמי כשהתחלתי לכתוב את הטור? או שמא זוהי רק פריצת דרך ונקודת מפנה שתוביל את העלילה למקום אחר?
ג' נשארה לישון אצלי, ובבוקר היא הלכה לעבודה כרגיל. מה קרה אחרי זה?
המשך יבוא...