א. דע כי חריג אתה. וזה בעייתי בחינוך הקיבוצי.
ב. אל תתפלא אם הפעילות שתמציא למילוי זמנך תהפוך עם הזמן לחוג העיקרי בקייטנה.
בת דודי, שהיא
כידוע בת גילי, בת כיתתי ובת קיבוצי היא גם אחת מאותם חריגים שסריגה, רקמה, מקרמה (אגב, מי יודע מה ההבדל?), אירווודה, מסאז', בישול, יוגה, שזירת מאלות, שח, דמקה קלפים וכו' וכו' וכו' לא עושים להם את זה. גרוע מזה: יש לה קוצים בתחת, כך שגם לשבת בשקט, להירגע, לקרוא או לשמוע מוזיקה טובה זה לא בשבילה. היא גם לא חטפה את
השלשול המיוחל שישבית אותה ליומיים פלוס יומיים התאוששות. בקיצור: בעיה.
לשמחתי היא פתחה חוג משוטטים. בגסו זה אחד המקומות הכי מתאימים לפתוח חוג כזה. אבל בניגוד מוחלט לכל חוג אחר שתחשבו עליו, לעולם לא יהיו בו משתתפים. כי לא משנה כמה הנוף פה מהמם, העצלות מהממת עוד יותר.
אז היא פתחה אותו, נרשמה אליו ואף יצאה מדי יום ביומו לשוטט בהרי ההימלאיה לבדה. פעם אחת אני הצטרפתי: זה היה לטיול הגדול, שכלל גם לילה - כמו אלה שלא באים לאף פעולה אבל למחנה קיץ כן, בגלל בני/בנות המין השני.
פעם אחרת הצטרף בחור מקומי שהתאהב בה, אבל היא הבהירה יפה ואחת ולתמיד שישכח מזה. לא כי הוא שחור והיא גזענית, ולא כי היא מחפשת חקלאי עם כפות ידיים מחורצות שיודע לעשות רברס עם עגלה בכותנה, אלא כי הוא היה ילד.
באשר אלי, א. סימנוותי (= סימנתי ווי) על הפעילות המרכזית של הקיץ. ב. הייתי חולה. ג. חוג המשוטטים מתנגש עם חוג היוגה. ד. כל התשובות נכונות.
נ.ב. מי שאין לו חוש כיוון* או סתם מסטול תמידית, אבל בכל זאת רוצה לנוע (יש מישהו כזה?), מוטב לו שירשם לחוג ולא ישוטט לבד בהרים. ואם כן, פנס יועיל. ומגבת. תשאלו את דאגלאס אדאמס.
* בגדול אנחנו קיבוצניקים, ניחנו בחוש כיוון מפותח**. בקטן, אף שאנו מנסים להוקיע אותם מתוכנו, יש חריגים בין שורותינו.
** פרט לכיוון בחיים... אבל זה לפעם אחרת.
בטורים האחרים של הילה:
>> פרק ראשון, בו טסה התרמילאית עם בת דודתה, בת גילה, בת כיתתה ובת קיבוצה ל
הודו לה' כי טוב>> פרק שני, בו מגלה התרמילאית כי הודו לה' כי טוב היא בעצם
אתר היכרויות אחד גדול
>> פרק שלישי, בו מתרגלת התמילאית ל
בעיות הקיבה המלוות את הטיול