הקיץ הגיע לניו יורק. אמנם זה עוד לא רשמי, אבל זה כבר כאן. המסעדות, הפאבים ובתי הקפה מוציאים את השולחנות אל המדרכות, והרחוב נעשה אפילו עוד יותר צפוף. חצאיות קצרות ודקיקות, סנדלים נקשרים ועדינים, כובעים מגונדרים ומשקפי שמש משוגעים - הכל חלק מההצגה הגדולה שיוצאת לה עכשיו בעיר.
ואכן, איזו הצגה נהדרת היא זאת. כן, זאת העיר הכי-הכי בעולם - אין ספק שקשה להבחין בזה מבעד לסדקים הקטנים שבין הצעיף, המעיל והכובע - אבל כך, כשהעיר מתפשטת ולובשת את העיטורים הירוקים של השדרות, העצים מלבלבים ולעת ערב מתקשטת בצבעי ורוד וכתום שהציירת, הגברת שקיעה, כל כך מתמחה בהם - אתה מבחין בזה ללא כל קושי.
איך עושים דבר כזה לבנאדם?
כל החורף יבבת ויללת וסבלת - רק בשביל לזכות ולהגיע לרגעים אלו: לראות את הפארקים מלאים באנשים ולהסתובב ברחוב שלך רק בשביל להסתובב בו, בלי שום מטרה. אבל כשאתה שליח של תנועת נוער בארה"ב, אתה מייבב ומיילל כל החורף, וכשהקיץ סוף סוף מגיע, אתה נאלץ - באמת בעל כורחך – לעזוב את העיר היפהפייה ולצאת אל מחנות הקיץ.
איך עושים דבר כזה לבנאדם? מקפיאים אותו, מרטיבים אותו, מעיפים אותו ברוח וזורקים אותו לתוך שלולית, וכשהוא סוף-סוף רואה את התנור שבקצה המנהרה - מצווים עליו לחזור מיד לעבודה!!!
החום כאן עוד לא בשיאו, משהו כמו אביב בישראל, אבל אני לא מבזבזת רגע ומנצלת את כל מלתחת הקיץ שלי כבר עכשיו, מתעכבת תחת כל קרן שמש חזקה ברחוב, ויוצאת בהפסקות אל הפארק הקרוב עם כל שאר יושבי המשרדים בשכונה.
אני תוהה לעצמי איך העיר הזו - בעלת האקלים חסר ההיגיון הזה - זוכה לכל תשומת הלב הזו. קראתי פעם במאמר שסיפר שהאוכלוסייה בעלת אחוז ההתאבדות הגבוה ביותר היא אחת הקהילות בסקנדינביה. המאמר הסביר שהשילוב הקטלני בין הקור הבלתי פוסק והלובן התמידי בעיניים, בין הימים החשוכים הרצופים, ובין הימים הרבים בהם השמש זורחת גם בלילה - כל זאת בתוספת שעמום מהותי מהחיים שם – סופם שגורמים לאדם לאבד את משמעות החיים שלו ולאבד את עצמו לדעת.
והנה אני יושבת לי בשמש, חושבת על גורלו ועתידו
של העם היהודי - ואני מרגישה מאושרת ומלאת
משמעות. את החורף הזה הצלחתי לעבור - על אף
שאני הראשונה שאודה, שהיו פעמים ספורות
שחשבתי לעצמי שאני לא אוכל לשרוד עוד יום קפוא
אחד.
אבל אין כמו בארץ
עם כל הסכנות לחייו של אדם בארץ - ניתן בביטחון
לומר שהאקלים סביבו לא יכול לשעמם אותו,
שאפילו החזאים לא ממש בטוחים בתחזית,
ושתמיד היא מפתיעה את העונה. כמו כן ריבוי
הנופים השונים, המגוון הרב בין המדבר ליערות,
בין ים לנחלים, בין ירוק לחום, כחול ולבן - דואגים שהעין תמיד נמשכת, תמיד מתעניינת. ועל שעמום אין מה לדבר... כל שעה תשמע בחדשות אייטם שיעניין אותך, ויעורר את האינטלקטואל שבך, ותמיד, גם אם לא בהכרח לחיוב, אתה מעורב.
בחורף תמיד נופל עליך דיכאון קליני שכיח - אבל בקיץ אפשר להתנער ממנו לגמרי ובאמת ובתמים להרגיש טוב עם עצמך, לדעת מי אתה ומה אתה, ולאן אתה הולך, ואחרי כל זה - לצאת החוצה, ולתת לשמש להמיס לך את כל המחשבות.
עם הקרניים הראשונות של הקיץ, ועם הרוח שנושבת אליכם מהמערב - אני שולחת את ברכותיי, שיהיה קיץ פורח, עשיר, בטוח ומהנה לכולנו.