בִמקוֹם - אתר לצעירים
 
 
 
כניסה לקהילת במקום
 
דואר אלקטרוני
 
סיסמה
 
שכחת סיסמה?
 
 
משתמש חדש?
 
 
 
 
לוח עבודה בקיבוץ.png
 
 
 

טוב לי בקיבוץ

דף הבית > חדר אוכל >  טוב לי בקיבוץ
 
 
 

נוסד: 2003.
בעל הבית: הקיבוץ, בהנהלת התאומים דור וארז לרנרמן.
ימים ושעות פתיחה: חמישי ושישי מ-22:30 ועד אחרון הלקוחות.
בר: גולדסטאר מהחבית ו-13 סוגי בירה מבקבוק, יין תוצרת היקב המקומי של עוזי בראון, מבחר רחב של וויסקי ועוד.
אוכל: נקניקיות ופיצות.
עוד משהו: שולחן סנוקר חדש, סיגרית נובלס בשקל, ליין ליגת האלופות בשלישי ורביעי.
 
צילומים: רן פרץ

שורת פתיחה: לאחר שנדד איתי ברחבי הארץ, החליט צלמי הנאמן, רן, להזמין אותי לפאב של קיבוצו דליה, אותו הוא מרבה לשבח.

23:40: הכניסה לפאב משולה לנסיעה בזמן. למרות שהמקום הוקם בשנות ה-2000, הספות שנראות כאילו נלקחו מ"מחסן חברים" (אחד ממנהלי המקום, דור, מעיר שהן נרכשו במחיר מבצע מהאירוח הכפרי של הקיבוץ), בר העץ, ספסלי האבן והכלבים שמסתובבים בין הרגליים גורמים לי לתהות האם בגין עדיין בשלטון. מבחר האלכוהול, לעומת זאת, כבר עדכני לחלוטין ועומד בסטנדרטים שלא היו מביישים ברים באזור המרכז, מה שאי אפשר להגיד על המחיר שנמוך לפחות ב-50% מהמקובל במחוזותינו.
לאחר התלבטות הזמנתי בירה "ארדינגר". רן נשאר נאמן לשורשים, הלך על חצי ליטר של גולדסטאר והוביל אותי בבטחה למעגל ספות ידידותי, שם ישבו כמה מכוכבי המקום.
לגמתי מהבירה הגרמנית הנפלאה והתפניתי להביט מסביב. מדובר במקום כוכי ומעושן במובן הטוב והאותנטי של המילה. על הקירות צייר עמיר דרור, אמן מקומי, ציורי קיר מרשימים, כך שלצד "הצעקה" ניתן למצוא פרשנות מחודשת לציור הבריאה של מיכאלאנג'לו, כשלשתי אצבעות הבריאה נוסף בקבוק גולדסטאר. אז גולדסטאר יש, ספות וינטאג' יש, נובלס יש ומוסיקת רוק קלאסי יש ויש... אבל איפה, איפה הן המתנדבות ההן עם הבלונד והמחשוף?
"דווקא יש פה מתנדבת", צוחק אחד מחברי החדשים, "היא אמנם כבר נשואה ויש לה שלושה ילדים, אבל מתנדבת תמיד תישאר מתנדבת".
 
 
 
00:32: בקבוק הארדינגר נגמר ורן המארח הנדיב מיד יוצא להביא לי אחד נוסף בתוספת צ'ייסר של "גלנפידיך". "אתה חייב לטעום את היין המקומי", מפציר בי בנחישות, "הוא משהו מיוחד". שירת "היום יומולדת", קוטעת את הפצרותיו של רן ומצילה אותי מהיין (שגם כשהוא הכי טוב בעולם, תמיד יישאר יין). הזמרים כולם גברים. בכלל, נראה שיש פה משהו כמו 90% מבני המין שלי, מה שגורם להבטחה הפרסומית של הפאב (help ugly people have sex since 1939) להיראות לא אמינה במיוחד. "הערב עוד צעיר", מנסה דור לשדר אופטימיות, "מאוחר יותר יגיעו היקנעמיות ואז העניינים יתחממו". "ההבטחה נכונה", מגבים אותו שאר יושבי השולחן, "הבעיה היחידה היא שאין פה אנשים מכוערים".
עוד זה מדבר וזו באה. כמעט משום מקום מגיעה נגלה נוספת של בנות ומעלה את אחוז בנות מינן לכ-30. אולי בכל זאת יש אמת בהבטחה? היא אפילו רשומה על גב החולצות האחידות של עובדי המקום.
 
01:13: ברמקולים שרה להקת לד זפלין על כלב
שחור ואני מפנק בבייגלה כלב לבן שרובץ
למרגלות הספה. "טוב, טוב לי בקיבוץ",
מחליף הגיבור המקומי דודו זכאי את רוברט
פלאנט. החבר'ה מספרים שמאז שימש הפאב
סט לצילומי הקליפ של הזמר לערוץ הספורט,
עלו אחוזי ההשמעה בהרבה.
אני מצליח להקים את עצמי וניגש לשירותים.
תא אחד, ניאגרה מצהיבה והכיתוב "חבר יקר
חבר חביב השתן בחור ולא מסביב". קלאסי
כבר אמרנו?
 
01:34: למרות הכרס המתהווה, אני נכנע למסע
השכנועים של רן ומזמין נקניקייה עם הכל
(לחמנייה, כרוב חמוץ, חרדל, קטשופ),
שבתוספת שני שלוקים אחרונים של בירה
מהווה חותם מושלם לערב מהנה.
 
חשבון בבקשה: אז נכון שיחס המינים לא משהו והסיכוי של הרווקים לצאת מפה עם מספר טלפון הוא קלוש (לרווקות דווקא יש סיכוי גבוה למצוא חתן עם סנדלים), אבל בימים בהם מרבית הפאבים הקיבוציים התמסחרו עצמם לדעת, נחמד למצוא מקום זול, שפוי ורב גילי, שיכול להעניק את חווית הפאב הקיבוצי שרבים מאיתנו מתגעגעים אליה.
אם לחתום בפרפראזה על דודו זכאי: "טוב, טוב לי בקיבוץ, עם הנובלס בריאותיי והכלב למרגלותיי, מוסיקה איכותית בתוך אוזניי, מזכירה את נעוריי ושרה איתי, את השיר על הפאב, הכי ביתי".

 

ארבעה כוכבי זהב.

>> סקירת פאבים קיבוציים בכל רחבי הארץ

עוד על קיבוץ דליה בבמקום:

>> המוזיקאי עמרי ויטיס חוזר לקיבוץ דליה

>> ביקורת על חדר האוכל של דליה

>> הטור של עמיר דרור