|
|
|
ביער היה רוק
דף הבית > ארכיון מוסיקה >
ביער היה רוק
גשם עז הכה בשמשת המכונית... אני לא יודע מה גרם לי לצאת ביום חמישי בלילה מהבית החם אל היער הרטוב, אבל הידיעה שאי שם בינות לעצי האורן המוכרים מתרחש לו ג'אם סשן אקוסטי, היתה פיתוי שלא יכולתי לעמוד בפניו. בשטח "פסטיבל יערות מנשה", אני פוגש את נתי וירבה ממשמר העמק, אחד מעמודי התווך של האירוע. הוא מדבר בטלפון ונראה מעט לחוץ. כשהחליטו להעביר את הפסטיבל המסורתי מאוגוסט הלוהט לסוף אפריל הירוק, לא חשבו שגשם כזה בא בחשבון. כרגע צריך להיערך לסיטואציה הלא צפויה. ברקים עיטרו את השמיים בזרמי חשמל, רעמים התגלגלו, אך באוהל ההפקה של "פסטיבל יערות מנשה השלישי" שידרו עסקים כרגיל. מתחת לברזנטים, מסביב למדורה, התקבצו להם כעשרים מוסיקאים ומשוגעים שהתעקשו לקיים את אירוע הפתיחה של הפסטיבל כסדרו. "אני לא מאמין שבאת", עלץ כלפי חברי גידון - רס"פ כוח החלוץ של הפסטיבל - בעודו מגיש לי בירה צוננת. התיישבתי על כיסא והבטתי מסביבי. גם הפעם זהו עומר דיין שמנצח על האירוע. מאז שהתחיל עם מסורת "ארמגדון ג'אם" בפאב ה"ברנדייס" בעין השופט, הפך לדמות מפתח בסצנה המוסיקלית של האזור והוא גם זה שינווט את שלל האמנים שיגיעו להופיע בבמת "ארמגדון" בפסטיבל. אחד אחרי השני עולים המוסיקאים ומנגנים על כלים מגוונים, מגובים במקצב רעמים עצבני. גידון ממשיך להאביס את הנוכחים באלכוהול, הפעם זהו ערק מחמם. הוא מוזג כוס גם לנתי, שנראה רגוע יותר: "אנחנו לא ממש מודאגים", הוא אומר אחרי כמה לגימות, "1500 כרטיסים נמכרו במכירה מוקדמת באינטרנט. יחד עם 2000 תושבי מועצה אזורית מגידו שנכנסים חינם ו-1000 מוסיקאים ובני משפחות, אנחנו עומדים על מספר מכובד של אנשים". עוד שתי כוסות תה וכמה ביצועים בלתי נשכחים אל מול המדורה, וכולם פורשים לאוהלים. צריך לאגור כוחות, מחר יש פסטיבל. כשהגיטרה מנסרת את היער למחרת בבוקר הכל נראה אחרת לגמרי. את מקומו של הגשם תוספת שמש נעימה. כבר מ-7:00 בבוקר עבדו אנשי צוות ההפקה, מתחו ברזנטים מעל הבמות ועמדות הסאונד, ונראה שהטבע מחזיר להם אהבה. בשעות אחר הצהריים המוקדמות כבר מסתובבים בין עצי היער אנשים לרוב. שתי הבמות (במה מרכזית ובמת ארמגדון), תערוכת הצילומים, דוכני המזכרות והמזון, כולם נמלאים צעירים ומבוגרים, נוער וטף, רוכבי אופניים, ילדי פרחים, קיבוצניקים ועירונים שהתקבצו מכל רחבי הארץ ליערות מנשה במטרה לצרוך תרבות.  | | ביער ביער, ביער נרקוד נרקוד |
אני מסתובב שם כמו ילד בחנות ממתקים ומנסה לטעום מהכל. הנה עלמה זהר על הבמה המרכזית. מה שעשוי לעצבן לפעמים ברדיו, עובד ביער בצורה נהדרת. אחריה עולים "Raw man empire", עם סאונד וצלילים שקורעים את הנשמה. על במת ארמגדון מתקיימת סדנת המחול "עץ אדמה" של ליאת דרור וניר בן גל בשיתוף עם רקדנים מקומיים. בפינה אחרת מתקיימת הפעלת ציור עם האמן ארז לביא. בין גיחה לבירות במכלאת האלכוהול (דרישת משטרה), לשתיה פיראטית של ערק מהבית, אנחנו שומעים את "אדיר והילדות" שמשלבים את המוסיקה המקורית המצוינת שלהם, עם קאברים מוצלחים, זכר לעברו של הסולן אדיר אוחיון ב"כוכב נולד". הם עוברים מ"דמיון חופשי" של קלפטר ל"קיפ און רוקינג אין ד'ה פרי וורלד" של ניל יאנג. אין להם מה לדאוג, כל עוד יהיו אירועים כאלה הרוק ימשך והדמיון יפרח. אנחנו פורשים לארוחת ערב. פיקניק ביער על רקע שירתו של יהוא ירון, היש טוב מזה? כנראה שכן. יעל קראוס, שאלוהים יעזור. לפני שנתיים היא היתה פה עם "פאניק אנסמבל", עכשיו היא מוכיחה שחופשי זה לגמרי לבד. בקול חודר ותנועות פיתוי היא מכינה את הקהל למנה העיקרית – ג'ירפות. "עם אייפד 2 אני טוב כפליים", פותח הסולן גלעד כהנא במונולוג הזוי. כהנא מזיין הרבה את השכל ("אני הולך לראות את בוב דילן באצטדיון רמת גן, למרות שמאיפה שאני אשב הוא יראה כזה קטן"), ובין המונולוגים שהוא נושא, מנגנת הלהקה את כל שירי הנונסנס שלה: "בחורות כמו מים", "747", "אין כניסה לפילים" ועוד. קהל האלפים משולהב, אך הוא לא יבוא על סיפוקו לפני שהג'ירפות ייתנו לו את הנאמבר שהפך להמנון של דור - "רמי מואשם בהחזקת סמים קלים". לקראת סוף השיר יורד כהנא לקהל תוך כדי שאגות "סמים קלים מחיר כבד" ומתקבל בתשואות. אצל קרולינה, שעולה מיד אחר כך, שום דבר לא כבד והיא מרגיעה את האווירה במוסיקת שאנטי מלטפת. אנשים מתחילים לפרוש למתחם השינה שכבר התמלא במאות אוהלים. עוד קצת ג'אם של "נפוליאון בונפרטה" וגם אנחנו בדרך למיטה. גשם, שמש, אהבה הגשם חוזר למחרת ויורד מדי פעם, אך בשטח הפסטיבל איש לא מוטרד. על במת ארמגדון מופע "ילדוג'אז" שמעניק חינוך מוסיקלי לדור העתיד. על הבמה הגדולה כבר מתייצבת הלהקה הבלגית השחורה Pas mal +"" שסוחפת את הקהל למסיבה ג'אמייקנית מהנה. רצף הופעות הסיום מתחיל עם להקת "Phototaxis", בהנהגתה של הזמרת הפנומנלית יעל פלדינגר. "וואו!", היא מתלהבת, "אני מרגישה שנולדתי מחדש. השמש יצאה, השמיים מחייכים, הכל טוב". עוד לא מסתיים המשפט, ומטח גשם נוסף מכה ביער.  | | במת ארמגדון. מימין: ברוס וויליס (צילומים: רן פרץ) |
למרות הגשם, הכל טוב. גם בבמת ארמגדון לא רע בכלל, כשבמסגרת "ג'אם משפחות", מנגנים יחדיו "האחים רמירז", "Tree", משפחת דיין. לעוזי רמירז ולהקתו אין זמן לנוח כי מיד אחר כך הם כבר על הבמה המרכזית, מעיפים את היער באנרגיות מטורפות. השירה והגיטרה של רמירז, הבס של שחם אוחנה והחצוצרה הוירטואוזית של ספי ציזלינג, מביאות עוד משב אנרגיה ושומרות על גחלת הפסטיבל דולקת חזק, בדרך למנה האחרונה - "רוקפור", שכמעט ללא הלהיטים המוכרים (היו יכולים לעשות עוד כמה כאלה), אך עדיין עם אותו סאונד מוכר ואהוב, מהווים אקורד סיום מוצלח וחותמים יומיים של שיכרון חושים.
|