א- ארוחת ערב
לחם, ביצה, עגבניה, זיתים, גבינה לבנה. זה הבסיס, ממנו משתכללים קיבוצים מסוימים גם לטחינה, גבינה צהובה או שלווה. יש גם כאלה שמגישים שאריות חמות מהצהריים, אבל קיבוצניק אמיתי יודע שארוחת הערב צריכה להדמות כמעט בכל לארוחת הבוקר, ולכן לאכול בה אורז או- רחמנא לצלן- בשר, זה ממש לא לעניין.
ב- בשר בקר
נדמה שהטבח הקיבוצי יודע להכין רק דבר אחד מנתח עסיסי של בקר, ורק אלוהים יודע איך הדבר הזה הוא לא סטייק טוב על האש אלא צלי מבחיל ברוטב גולש.
ג- גבינות
תמיד יש בשפע, אך אל תטעו לחשוב שלקיבוץ שלכם באמת יש כסף להחליף לגבינות חדשות מדי יום או יומיים. ובמלים אחרות- כתמים צבעוניים המקשטים את הקוטג' הם לא חתיכות מהסלט.
ד- דרכים
לא יעזור לכם כלום. באיזה קיבוץ שלא תלכו, אין זו אגדה: כל הדרכים מובילות לחדר האוכל.
דייסה
כבר מזמן הפכה למיתוס. הגרסא הקרה- מין עוגת דייסה בציפוי קינמון או סירופ פטל- היא ללא ספק הדבר הכי טוב שחדר האוכל יודע להכין.
ה- הפרטה
האוכל נשאר כשהיה, אבל עכשיו נוספו אליו גם דילמות כמו 'אם לקחתי קצת מהאורז וקצת מהתירס, אני משלם פעמיים פחמימות?' או 'רק שלא יראו אותי שותה כוס מיץ, ממלא אותה שוב ורק אז מגיע לקופה'.
ו- וויטרינה
היא שם כדי להזכיר לאלו שממש לא מחוברים באיזה שלב של השנה הם נמצאים. בפועל מדובר בארון קטן עם דלתות זכוכית שקופות, בו מציגים מצות בפסח, חנוכיות בחנוכה ואת שבעת המינים בשבועות. אורחים מזדמנים לא מוצאים בו עניין אף פעם, ובצדק, שכן אפילו המקומיים יעידו שמדובר בדבר הכי משעמם עלי אדמות.
ז- זוגות זקנים
אין מראה הממלא את הנפש בתקווה יותר ממראה זוג ותיק היושב לו יחד מדי יום בחדר האוכל. אתה מסתכל עליהם, תוהה על מה עדיין יש להם לדבר ומקווה בסתר לבך (שהרי זה לא קול לייחל לדבר כזה בקול רם) שיום אחד זאת תהיה גם מנת חלקך.
ח- חגים
מראש השנה ועד לסדר פסח- אין מקום טוב יותר לחגוג בו את חגי ישראל מאשר בחדר האוכל! שנה אחר שנה יתקיימו בו הפקות ענק כדוגמת הצגת מגילת אסתר, שירת 'מה נשתנה?' של ילדי כיתה א' וכמובן מסיבת פורים הגוררת אחריה נשים לבדיקות הריון וגברים לבדיקות אבהות.
ט- טוסטר
תמיד נמצא שם וממלא את חלל ארוחת הערב באותו ריח של 'כמעט ונשרף'. את רב הטוסטרים בנה איזה זקן גרמני העובד במוסך או בחצר ולא ימות אף פעם. בדרך כלל הטוסטר לא עובד, כי איזה ילד יצירתי מצליח להרוס אותו בכל פעם מחדש. לרוב הילד הוא אותו הילד, שיטת ההרס לעומת זאת תמיד משתנה.
י- ירק חם
זה באמת מושג שרק קיבוצניקים מכירים. הירק החם עשוי להיות במקרה הטוב קישואים מטוגנים או כרובית מטוגנת, ובמקרה הרע גזר (לא מתוק) חסר טעם או אפונה חסרת אופי.
כ- כולבוייניק
הגיע הזמן לשבור את המיתוס: בקיבוצים של התק"ם חושבים שכולבוייניק זו המצאה של הקיבוץ הארצי, ובקיבוץ הארצי מאמינים שזה מושג שקיים רק בקיבוצי התק"ם. אז מה זה בכלל כולבוייניק?!? פעם אפילו את הזבל חילקו בקיבוץ שווה בין כולם, וכנראה שהכולבוייניק היה הקרבן הראשון של תהליך ההפרטה. מאז, כבר שלושים שנה שאת הקליפות של הביצה שומר כל חבר לעצמו במגש.
ל- לחם
רוצה מהיום? תבוא מחרתיים! וכך יצא שקיבוצניקים מרבים לטבול את הלחם במרק- זה לא כזה טעים, כמו שזו הדרך היחידה לטעום מן הלחם ולחיות כדי לספר על זה.
לפתן
אנשים אוהבים לפתן,
אבל בכנות, איך אפשר
להכניס לפה עצמים שכבר
מזמן איבדו את צבעם והם
בעלי מרקם רך ומתפורר?
מ- מגש
גם אם אמצע אוגוסט, גם
אם מכונת השטיפה כבר
שבוע לא פועלת, גם אם
הגעת ראשון לחדר האוכל
וגם אם כל אלו קרו במקביל-
המגש שלך תמיד, אבל
תמיד - יהיה רטוב. אם זה נראה מגעיל ומריח מגעיל- כנראה שזה מגעיל
מכונת כלים
בכל פעם מחדש אותה הבעיה המוכרת: איך, לעזאזל, מורידים כלים בצורה המהירה והיעילה ביותר? אסכולה אחת תטען שיש לשים במכונה ראשית את הסכו"ם, אחר כך את הכוס ולבסוף את הצלחת והמגש, ואחרת תסייג ותאמר שדווקא יש לשמר את הסכו"ם עד לשלב מאוחר, על מנת שיסייע בפנוי הפסולת מהצלחת ומהמגש לפח. לאדוני פתרונים.
נ- נקיון
אם כבר נגזר עלייך לחטא את המקום, איפה הכי כדאי לך להיות? רבים יאמרו שבשטיפת הכלים- שהרי המכונה עושה את רוב העבודה וכל שנותר לך הוא לסדר את הכלים הנקיים במקום. עם זאת, רבים אחרים כבר שילמו מאות שקלים לילדי הקיבוץ שיחליפו אותם במטלה זו, כך שהדעות בנושא היו ונותרו חלוקות.
ס- סודה
ילדים לא אוהבים סודה, ובכל זאת כולם יודעים איפה הסודה נמצאת- הכיצד? כרגיל, ההורים אשמים. בכל רגע נתון (עד שתעזוב את הבית) יכול להפנות כלפיך הורה כזה או אחר את המשפט 'לך תביא סודה'. רצוי שתציית: בין אם בשביל הוריך זהו זמן לאהבה או זמן למריבה, אתה ממש לא רוצה להיות שם. ולכן ברח לך, ואתה בכלל לא צריך להביא סודה. סביר להניח שאפילו הם לא שותים את הדבר המגעיל הזה.
ע- עובדי חדר האוכל
הקלף הטוב והבטוח שלך לעבור בשלום את הארוחה הקרובה. עקוב אחריהם וקח רק מה שהם לוקחים לעצמם- מאכלים דוחים ככל שיהיו. עובדי חדר האוכל הם היחידים שבאמת יודעים מה אתה מכניס לפה, וחשוב מזה- איפה לעזאזל זה היה קודם. וכך, בפעם הבאה שאיזה ווירוס מסתורי ישבית חצי מהקיבוץ תישארו אתה ועובדי חדר האוכל הממזרים מוגנים, בריאים ושלמים.
פ- פחמימות
אורז, פירה, פתיתים ועוד. בדרך כלל לא ראויים למאכל אדם, אבל רובם ככולם אמצעים מצוינים להחביא את השניצל הנוסף שלקחת לארוחת צהריים.
פשטידת גבינה מתוקה
אח, פשטידת הגבינה המתוקה! לעולם לא נדע- את מנה? את קינוח? העיקר שתשארי כל החיים טובה ורכה ופריכה מלמעלה, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותך.
צ- צ'ולנט (או חמין)
הדבר היחיד שיש לך לחפש בשבת בחדר אוכל, בגלל שפעם מישהו החליט שלמרות שהקיבוץ חילוני, בשבת לא מבשלים. בצ'ולנט יש מגוון של מרכיבים כבדים לעיכול, והאהובה מכולם בינהם היא הביצה- שצריך להסוות את האכילה שלה, כי זה ממש לא מגניב לאכול ביצים קשות (ועוד שחורות).
ק- קציצות
דווקא לא רעות בכלל ולכן- אתם יכולים להיות בטוחים שמחר יהיה שוב. ביום שאחרי יהיה בולונז, ואז, עם קצת מזל ועם שף במצב רוח טוב, ארבעה ימים אחרי המופע המקורי- יש לך לזניה!
ר- רוטב
השאלה הנצחית- האם הנוזל הזה הוא מרק או רוטב- תלווה כל סועד, ותגרום לו לפזר במבוכה מהנוזל המסתורי על הפסטה שלו ותוך מבטים לצדדים, לבדוק שאף אחד לא מגחך.
ש- שעון
בדרך כלל משהו גדול ויפה שבנה מישהו שהיה פעם חשוב ומת כבר מזמן. השעון ניצב במקום נכבד שכולם יכולים לראות אבל מזמן הפסיקו להסתכל, שכן כבר 40 שנה הוא מקולקל ומראה את השעה הנכונה רק פעמיים ביום.
ת- תיבלון
עד שלא תגיע לעיר או עד שלא תהיה לך חברה מרוקנית, לא תגלה שכל חייך אכלת אוכל תפל ושהכל חריף לך רק בגלל שאתה רגיל לאוכל קיבוצי חסר טעם.