הניסיונות לפרש את התופעה החברתית שאנחנו עדים לה ואף שותפים לה במושגים המוכרים לנו לוקה בחסר: מושגי העבר שלנו אינם מכילים אותה. אני רוצה להציע לנו, הקיבוצניקים הוותיקים והמנוסים, כמה נקודות מוצא:
עלינו להשתחרר מהרצון להוביל את הצעירים האלה ולנסות להיות מובלים על ידם. קצת יותר הקשבה לשפה שלהם תגלה לנו שבמקום ה-"או-או", לו הורגלנו במחשבה הציבורית- פוליטית שלנו, הם מרבים להשתמש ב-"גם וגם".
למשל: במקום העמדת הכלל מול הפרט, בקהילות שיושפעו מהתנועה הזאת היחיד יקבל את מלוא ריבונותו ורק מתוך ריבונות מלאה הוא ייצור סולידריות וערבות הדדית. גם עצמאות וגם שיתוף.
במקום שתהיה הנהגה מרכזית מול העם, העם הופך לריבון. המנהיגות מתחלפת וזורמת על פי הצרכים של הפרויקט, המקום והזמן. העם והממסד לומדים לשתף פעולה.
במקום פלגנות, תחרות והפרדה – צומחים שיתוף פעולה והתחברות. זוהי גישה אקולוגית: יש מקום לשמאל ולימין, לגדול ולקטן. בעצם יש מקום לכולם והריבוי רק מעשיר ומפרה.
עלינו להשתחרר מהעבר כמקור עיקרי של ידע. מה שלמדנו והכרנו בעבר רלוונטי באופן חלקי מאוד. הדגש הוא על הגילוי, על החידוש – עקרונות המדע מחליפים את עקרונות האמונה הדתית או הפוליטית.
ההווה הופך לנקודת מוצא מרכזית. רק בו נוכל להתאחד לשם פתרון הבעיות שלנו, שהן במהותן אוניברסליות וגלובליות. שוב: גם אני וגם אתה מעצבים את העתיד המשותף שלנו.
עלינו להשתחרר מהפחד לאבד. אין לנו ברירה: אם לא נאבד את הישן, לא נפגוש את החדש. כך אישית, כך קהילתית וכך גם רעיונית ופוליטית.
עלינו לנסות להתחבר אל התנועה הזאת, שעדיין לא יודעת לאן היא זורמת, בצניעות, בהקשבה עמוקה, בהתפעלות, כמו אל תופעת טבע. ככל שנצליח לדחות הגדרות וקביעות, נאפשר לה להתעצם ולהתעצב מעצמה. המנהיגות שלה תנבע ממנה. כך זורמת האבולוציה, במודעות כמו בטבע. ככל שנצליח לזרום אתה ולא להתנגד או לנסות להכתיב לה, כך נהיה לה לשותפים רלוונטיים.
ולבסוף, שהוא אולי ההתחלה: בואו וניתן כבוד, תמיכה ועידוד לנשים הצעירות יותר וצעירות פחות שמעזות לקחת את המושכות בידיהן; כי הן יודעות את מה שאנחנו, הגברים, הספקנו לשכוח במהלך המרוץ המטורף שלנו אחרי הניצחון או אחרי האושר: להכיל, לחבר ולאהוב.